אחרי כל הזמן הזה, אני עדיין מתגעגע אלייך

לא משנה כמה זמן עובר, אני עדיין זוכר אותך.

לבי עדיין מייחל למילים המתוקות שלך ולמגע הרך שלך. כל הסובבים אותי שכחו ממך. הם נתנו לך לצאת מחייהם כאילו מעולם לא התקיימת.

להם אתה כבר לא משנה. אני מנסה לעשות את אותו הדבר. אני באמת, אבל אי אפשר להכריח את עצמי לשכוח מישהו כמוך.

הייתי בוחרת למחוק אותך מחיי אלף פעמים, אך לצערי אין דרך. שמך נחצב עמוק בתוך ליבי, והופך את אותיות שמך לצלקות חסרות מעצורים.

¿Cómo no saber que estás embarazada?

אנשים באים והולכים, ועם הזמן אתה לומד לחיות עם זה, אבל היעדרותך הייתה שונה. היעדרותך הסירה חלק מלבי ונשמתי.

היעדרותך שינית אותי.

אין דרך אחרת לשרוד שברון לב מלבד לוותר על חלק זעיר מהאני הרגשי שלך. מבחינה פיזית אתה תהיה בסדר, אבל מבחינה רגשית ורוחנית אתה תמיד תקצר את הקטע היחיד הזה שנתת למישהו, והוא לקח אותו איתו.

זה הסיכון שעליך לקחת.

אני אף פעם לא מרפה מהתקווה שיום אחד תחזור אלי. לבי עדיין נאחז בך.

העיניים שלי עדיין מחפשות את עצמן בקהל. בכל פעם שאני מרגיש את הריח שלך, הלב שלי קופץ קצת, והברכיים שלי נחלשות.

בכל פעם אני מקווה שאתה עומד ממש מאחורי, מוכן לחבק אותי ואומר: אני מצטער!

כשמוחי לוקח הפסקה, כשאני מפסיק לעסוק בעצמי בכל מה שסביבי, אתה מתגנב למחשבותיי. איכשהו אתה מופיע כאורח לא מוזמן אך מבורך בסתר.

אבל אין לי מושג מה אתה עומד, מה אתה עושה, איך נראים החיים שלך עכשיו. אני לא עוקב אחריך.

אני לא רוצה לדעת שום דבר על החיים שלך עכשיו, אבל אני לא יכול להכריח את עצמי לא לדמיין.

אין לי כוח לגלות עליך דבר כי זה יפגע יותר מדי. אבל אני לא יכול לכבות את דעתי ואת הסקרנות שאוכלת אותי בחיוך.

כשאתה מתרוצץ במוחי, אני מדמיין איפה אתה ומה אתה עושה.

ותמיד, כל דקה ביום, אני עדיין מקווה בסתר שתתעורר ותבין שהכל היה טעות.

שתבוא אליי, תסתכל לי בעיניים ותגיד שאתה אוהב אותי.

לא הייתי מבקש ממך להתחנן, לבוא על הברכיים להביא לי פרחים, להיות רומנטי מדי. הדבר היחיד שהייתי מבקש ממך הוא להבטיח שלעולם לא תפגע בי ככה שוב.

כך אני חי. כך אני מבלה את ימי כשאתה במחשבותיי.

אני מדמיינת את חיי להיות משהו אחר. אני מקווה שמישהו יוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולתת לך הזדמנות נוספת לבחור - הפעם אחרת.

מעולם לא שיחררתי אותך. מעולם לא השלמתי עם העובדה שאתה כבר לא חלק מחיי.

לאחרים, ציירתי את הקו וקברתי אותך בעברי, אבל לעצמי אתה עדיין חבוי איפשהו במחשבותיי.

לפעמים אני מסתכל בתמונות ישנות בהן אני מחיה אותך בחיים. אני עדיין חולם עלייך חלומות מלאי חיים, ואני מתעורר באמצע הלילה מכוסה בזיעה, עיניי נפוחות מדמעות, מנסה להתפרץ אל רפסודיה עצובה של רגשות מודחקים.

ממש שם ובדיוק, בסביבות השעה שלוש בבוקר, יושבת במגרש החשוך ומוקפת כלום פרט לנוסטלגיה ועצב, אני תוהה מה היה קורה אם הכל ייגמר אחרת ומדוע זה צריך להיות כך.

הייתי יכול להמשיך בחיים שלי אם הייתי יודע שהסיפור שלנו הגיע לסיומו. אבל כתבנו רק כמה פרקים יחד. מעולם לא הגענו לסוף.

איך אוכל להרפות ממשהו שאני מרגיש שעדיין לא הסתיים? איך אוכל להתרחק מסיפור שלא נגמר?

לא יכולתי אבל הייתי צריך לשחרר אותך. התרחקתי. מצאתי חברים חדשים. קיוויתי שלא אחשוב עליך שוב לעולם. אבל אי אפשר לשכוח שאתה קיים.

אני יודע שאהבה אמיתית תמיד מוצאת דרך לשפר את המצב. אני יודע שאם שני אנשים אמורים להיות זה עם זה, הם ימצאו את הדרך חזרה אחד לשני.

אהבה אמיתית לא נכנעת לעולם. אהבה אמיתית לא נעלמת באמצע הסיפור.

זה לוקח הפסקה. זה נסוג כדי להחזיר כוח, כך שהוא יכול לחזור ברגע הכי טוב שאפשר.

אהבתנו האמיתית לקחה את ההפסקה ההיא, וברחתי ממנה. אבל מעולם לא הצלחתי לברוח ממך. ראיתי היום גבר הולך ברחוב.

הוא הזכיר לי אותך, והוא אפילו לא נראה כמוך. תנועה אחת בגופו, תנועה אחת גרמה לי לחשוב עליך.

אתה מבין, אני לא יכול לברוח ממך. אני לא יכול לשכוח אותך.

רציתי שתדע בסוף מי אני הפכתי. קיוויתי בחשאי שתילחמי עם אילוץ עצמך לשכוח אותי.

קיוויתי שאתה סקרן למי נהייתי ומה אני עושה. קיוויתי שהרגשת כמוני.

ויום אחד ראיתי את שמך בטלפון שלי.

שמעתי את הבאזז שהחזיר את כל התקווה והרס את המחשבות לשכוח ממך ולשחרר אותך.

זה היה שלום אחד פשוט, אבל שלום אחד ענק. זו הייתה המילה הראשונה של הפרק החדש, ממש במקום בו הפסקנו.

זה היה הרגע בו אהבה אמיתית חזרה מהפסקה שלה לסיים את מה שהיא התחילה.