להיות בריון הפך אותי לאדם טוב יותר היום

באדיבות שרה סקוט

הייתי בטוח שאני הילד האהוב על ההורים שלי כשהייתי בן יחידם וכל עולמם. אולם כשהייתי בן חמש הורי הודיעו שיהיה לי אח. כשפגשתי איתו, אמרו לי מיד שאני 'מקנא' באחי התינוק החדש ושאני מתנהג כמו 'אחות בריונית'. אז, 'בריון אחות' קנאי, נהייתי.

להורי נולד ילדם השלישי, אח נוסף, כשהייתי בן 10. הבהרתי שאני רוצה אחיות, ולא אחים. זה לא היה יפה. נוסף על כך לא הייתי יפה, אבל עודף משקל ומסורבל, ונאמר לי מדי יום עד כמה המעשים שלי אינם מקובלים. בתורתי התחלתי להאמין שאני לא מקובל. הרגשתי כאילו משפחתי מנסה לתקן אותי כל הזמן, כאילו הייתי שבור וזקוק לתיקון. זה לא עזר שאני תולעת ספרים מופנמת שהסתפקה הרבה יותר בכתיבה במשך שעות במקום לעשות ספורט. אחי הצעיר שיתף את אבא שלי בעניין זה וכך היחסים ביניהם התעמקו ככל ששקעתי בתחושות של חוסר התאמה בגלל חוסר היכולת שלי 'להיות אתלטי יותר'.

הקניטו אותי בלי הפסקה בבית הספר ולכן התחלתי להתפרץ עוד יותר בבית. למרבה הצער, היעד שלי היה אחי הצעיר, שבאותה תקופה זינק בבית הספר היסודי. רק להסתכל עליו הזכיר לי את כל מה שלא הייתי. הוא הרוויח ציונים טובים ממני, הוא היה אתלטי באופן טבעי, הוא היה פופולרי, ולדברי הוריי הייתה לו השקפה על החיים שכולם צריכים לשאוף אליהם, במיוחד אני. לא משנה מה עשיתי כדי לבלוט, בין אם זה גוון את שיערי באדום בהיר, תלוי עם קהל קשוח או לבוש תלבושות חסכוניות לא תואמות, בפנים הרגשתי בלתי נראה ולבד. דלתות הוטרקו, נאמרו מילים פוגעות, אך הקש המחריד האחרון היה כאשר צילמתי את אחי הצעיר מתוך אלבום התמונות המשפחתי שלנו וגזרתי את כולם.

הקש המחריד האחרון היה כאשר הוצאתי את אחי הצעיר מאלבום התמונות המשפחתי שלנו וגזרתי את כולם.

מובן שאחיי ואני לא קרובים כמבוגרים. אחינו הצעיר נכלל במסיבת החתונה של אחי הצעיר, אולם אני לא הייתי. כשדיברו עם כמה אורחים בחתונה שלו, הם הופתעו לדעת שיש לו אפילו אחות. לדברי אמי, זה רק מחיר שאני צריך לשלם עבור האופן בו פעלתי כשהייתי נער. למרות העובדה שכמו רוב האנשים, מי שאני כמבוגר רחוקה שנות אור ממי שהייתי לפני מחצית חיי, כשהייתי בת שש עשרה, הורמונלית ולא הגיונית לחלוטין.

הורי נדלקים כאשר האחים שלי נכנסים לחדר והם לא כשאני. הם מדברים עלי. וזה נורמלי לחלוטין ובסדר גמור. איך שאני מרגיש עם עצמי לא קשור לאופן בו כולם בוחרים לראות אותי. נשבעתי שכאשר הייתי אמא מתישהו, הדברים יהיו שונים מאוד. עכשיו אני אמא לשני בנים צעירים ואני מעריכה דברים מסוימים לגבי כל ילד, ומנסה בכל כוחי לחלוק איתם זמן באופן שווה בדרכים החשובות להם. אני מנסה לא לספר להם איך הם מרגישים או להניח עליהם תוויות, אלא להקשיב למה שהם אומרים כשהם מדברים מהלב. הם החברים הכי טובים.

הצער שלי על היותי בריון אחות הוביל אותי להיות מורה אמפתי ויעיל ביותר לתלמידי ולאמי לילדי, כמו גם לסופר מצליח. כמורה, ידוע שאני מלמד 'את הבלתי ניתן ללימוד'. נמשך ל'אי הצעצועים הלא מתאימים ', קל לי לעצור את בריונות בכיתות על עקבותיה. 'איך מגיעים לילדים האלה?' שואלים אותי. אני פשוט מגיב, 'אני מקשיב'. זה מה שהם לא אומרים שחשוב. הייתי שם ואני יודע את דרכי החושך.

אני יודע עכשיו שכל השנים האלה של לחימה בקרב בלתי נראה הביאו אותי למקום בו אני נמצא היום, אבל אני עדיין רוצה שאוכל לשנות דברים מסוימים שעשיתי ולקחת דברים ספציפיים שאמרתי. לכולנו יש חרטה אחת גדולה בחיים והבחירה להציק לאחי היא שלי. לקח זמן להגיע למקום של ריפוי מכל עבר, אבל הפכתי לאם אכפתית שיודעת לא לשחק מועדפים עם ילדיה שלה. אני המורה, החברה, האחות, האמא, הבת והאישה שתמיד שאפתי להיות: נשמה יפה, מעודדת, חיובית, שיכולה לראות את הטוב ביותר בכל אדם ולהביא את זה לאור, לתת לאבק להתיישב על מנוחה.