אני כל כך גוברת על היחסים חסרי התווית הזו

'אבל החרטות הגדולות שלנו אינן על הדברים שעשינו אלא על הדברים שלא עשינו, דברים שלא אמרנו שיכולים היו להציל מישהו שאכפת לנו ממנו - במיוחד כשאנחנו יכולים לראות את הסערה האפלה שעומדת בדרכה. '

בכנות, אני אוהב אותך. נפלתי עבורך כל כך קשה ולמשך זמן רב הרגשתי שאין דרך חזרה. אהבתי את התחושה הזו שהייתה לי כשהייתי איתך ונשארתי כל כך הרבה זמן לכוד איפשהו באוויר בלי לדעת מה אנחנו.

נתתי לנו לעבור את חיינו ככה, ללא תוויות, כי אז הובלתי על ידי הרגשות שלי. לא היה אכפת לי איך התקשרת אלי. היה אכפת לי רק איך גרמת לי להרגיש. הייתי בשמיים השביעיים כשהייתי איתך. וזה הספיק. שים לב שאמרתי שזה היה. כי עכשיו הדברים השתנו.

אני כבר לא יכול להישאר עיוור לדברים שמגיעים לי. עכשיו כשכל הרגשות הפרועים האלה נרגעו והסערה שבי היא קצת יותר זורמת, אני מסוגל לראות את הדברים בבירור. אני מסוגל לראות איך מעשי מעיבים על רגשותיי, איך הסתפקתי רק בפירורי האהבה שנתת לי. אני יכול לראות איך נכנסתי עם הלב כשאתה בוחר לא ללכת חצי פחות ממני.

והגיע הזמן שאשכח את מה שאני מרגיש ונזכור את מה שמגיע לי. אז מה אם אני אוהב אותך כל כך ללא תנאי? אז מה אם אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדייך? אז מה אם אשכח לנשום כשזה עובר לי בראש שאולי אני מאבד אותך? את כל האהבה שאני נותן לך, אני אשמור אותה לעצמי. החיים שצילמתי איתך, אני אביא את זה לקרות לי בכל מקרה. אני אזכיר לעצמי לנשום ואני אזכיר לעצמי שאני שווה כל כך הרבה יותר ממה שגרמת לי להאמין.

אהבה שווה להילחם עליה. אני שווה להילחם עבורו. שיכולנו להיות שווה להילחם עליו. מה שיש לנו הוא מתנה שניתנה לאלוהים והרבה יהרגו בגלל זה. אבל אתה לוקח את זה כמובן מאליו כל כך בקלות. אתה מתנהג כאילו אנחנו הולכים להיות אחד לשני עד סוף חיינו. אבל אנחנו לא אם נמשיך להתייחס זה לזה כמו שאנחנו עושים עכשיו. זה לא בריא וזה לא אמיתי. לא ככה צריכה להיראות אהבה.

נתתי לך את הכל שלי ולא קיבלתי כלום בתמורה. שום התחייבות אמיתית, שום הבטחה לעתיד, אין ודאות. יש לי רק את כל האפשרויות האלה והרבה אולי זה יכול לקרות אבל גם לא יכול היה. אין לי מושג כיצד להציג אותך למשפחתי ולחברים שלי, אבל אני יודע איך הייתי רוצה לעשות את זה. פשוט אין לי את הזכות לעשות זאת מכיוון שאנחנו איפשהו בין לבין: לא ביחד, אבל בכל זאת הרבה יותר ממה שהיינו אצל אנשים אחרים.

ואני ממש לא רוצה לשחרר אותך. אני רוצה לאהוב אותך, אבל סיימתי להסתפק בפחות. סיימתי לעצמי להילכד ב'מערכת היחסים 'הזו שאני אפילו לא מרשה להתקשר למערכת יחסים. והלב שלי נשבר, אבל כל מה שאני מקבל מאנשים זה, 'מה? זה לא כמו שאתה נמצא במערכת יחסים ממשית. ' ובכן, נסה לספר את זה לליבי. נסה להסביר את כל אותן פעמים שהסתכלנו זו בזו וראינו את עומק האוקיאנוס; כל אותם זמנים שהחזקנו זה את זה; כל אותם זמנים חיכינו לבקרים יחד. אבל אפילו זה לא גרם לך לתבוע אותי.

אני רק רוצה מערכת יחסים רגילה ובריאה. אני רוצה עתיד ואני רוצה לדעת שיש לי את כל הזכות לצפות קדימה למשהו. אני רוצה לדעת שאני היחיד. אני רוצה לא לפחד מהתאהבות. אני רוצה לדעת שתעמוד מול כל הבנות ההן מכות עליך ותגיד איך נלקחת ואיך הלב שלך שייך לי.

אני לא מוכן להפסיק את חיי למען אהבתך כמעט. לא אחכה שתבחר אותי לנצח. אני לא מרשה לעצמי להרגיש שאני מפספס משהו ואיך זו הסיבה שאתה כל כך החלטי ומדוע אתה עדיין בוחר לשמור אותנו במערכת יחסים חסרת תווית זו. זה מכוער, אתה יודע. וזה כואב כל כך מתחרפן.

הגענו לצומת דרכים מחיינו. אנחנו הולכים יחד את הדרך הבאה כזוג שכותרתו או שאנחנו נפרדים כאן. רק אל תשכח את זה החרטות הגדולות שלנו אינן על הדברים שעשינו אלא על הדברים שלא עשינו, דברים שלא אמרנו שיכולים היו להציל מישהו שאכפת לנו ממנו.

יש זמן לכל דבר ועונה לכל פעילות שמתחת לשמיים. פעם האמנתי שהזמן שלנו טרם הגיע. אבל עכשיו השלמתי ועכשיו אני רואה שהרשיתי לזה ללכוד אותי במערכת היחסים חסרת התוויות ומחכה למשהו גדול יותר שיקרה. אבל משהו לא הגיע. וסיימתי לחכות ולשים את חיי למשהו שעלול לקרות.

אני כבר לא רוצה להילכד בלימבו הזה. זה יהיה בסדר או שאני ממשיך הלאה. שנים מעכשיו לא אסתכל אחורה בצער כי אני אדע שעשיתי הכל בשבילנו. אבל אני לא מתחרט שפספסתי את החיים ואת הסיכוי שלי לאהבה כי גם אני הייתי תקוע במערכת יחסים חסרת תווית.