למערכת היחסים 'כמעט' שלי: זו שלום

איך נפרדים מאדם שאי אפשר לדמיין לחיות בלעדיו? לא נפרדתי. לא אמרתי כלום. פשוט הלכתי משם.-אליזבת, לילות האוכמניות שלי (סרט)

אני יודע שמעולם לא היינו שני אנשים טיפוסיים. שנינו פגומים בדרכים שלנו. פגשנו את החושך אחד של השני. אנחנו תמיד בורחים ובורחים בחזרה אחד לשני. זה כמו מחזור שלא נגמר. אין ספק שסוג זה של מערכת יחסים דמנטית לא עושה טוב לאף אחד מאיתנו. למען השם, רק תסתכל עלינו! אנחנו שבורים, רעילים, מרים, סחוטים.

ובגלל זה אני צריך להיפרד.

זה לא בגלל שאני פורשת. זה לא בגלל שאני לא אוהב אותך.

הערצת אותי כי אף פעם לא שאלתי דברים שבנות אחרות ישאלו. חשבתי שזה סימן טוב. ילד, כמה טעיתי.

אני רוצה להיות נאהב ללא תנאים, באמת, בטירוף, באופן קונבנציונלי ולא שגרתי, עד הנשימה הסופית. לעזאזל איתי אם זה החטא שלי. זה היה מגיע לי, אני יודע שכן. נתתי לך את כל ליבי, אבל תמיד פקפקת בכך. אף פעם לא האמנת שאפשר לאהוב אותך כל כך.

סיפור האהבה הזה שהיה לנו היה כמעט יפה, כמעט מושלם, כמעט אפשרי. כִּמעַט.

האכלת אותי במספיק תקווה כדי לגרום לי להשתוקק ליותר ויותר.

מסתבר ששנינו באיזושהי לימבו של 'כמעט-אוהבים'.

אז, אני עומד כאן מולך, מבקש ממך לשחרר אותי. כמובן, רציתי להיות שלך ורק שלך. אתה לא יכול להגיד שלא רצית את אותו הדבר לפעמים.

אני נשבע שאני חייב להיפרד, למען שנינו. אני שונאת כל אחת ממיליון הסיבות שמעולם לא הצלחנו. הלב שלי עדיין בוער מתשוקה מהסיבה היחידה שיכולה לפטיפונים. אני מניח שזו הקללה של כולנו תקועים באיזה כמעט-אגדה ארור.

אני עומד כאן מולך, ואני שחוק. הייסורים האלה נמשכו לילה אחד ללא שינה יותר מדי. אבל, אני אף פעם לא שוכח להעלות את החיוך שלי. אני לא רוצה שאנשים יראו את החרדה שלי ואת הפחד שלי לאבד אותך.

תודה על רגעי הקסם שהיו לנו. תודה על הזכרונות. אני מקווה שניפגש שוב בכמה חיים אחרים. אני מקווה שהמילהכִּמעַטלא יתקיים שם.