חיי השתפרו לאחר שהפסקתי לתת סיכויים שניים

אתה יודע מה קורה. אתה פוגש בחור נהדר ואתה חושב שהוא הולך להיות שם בשבילך ואוהב אותך עד סוף הזמן. אבל הוא לא. הוא לא מתייחס אליך כמו שאתה רוצה שתתייחס אליך. הוא שובר לך את הלב או שהוא פשוט לא מגיע לסטנדרטים שלך. מה הבא הבא, כולנו יודעים: הפירוק.

לאחר זמן מה אתה רוצה לחזור אליו ופשוט לדבר על הכל. אתה מתגעגע לצחוק, לחיבוקים שלו, לאופן בו שפתיו נעו כשדיבר את שמך. אתה מתגעגע לשניכם יחד. ומה אתה עושה? אתה חוזר אליו. אתה נותן לזוגיות שלך הזדמנות שנייה, למרות שבכל שלב בדרך לחזור אליו ראית דגלים אדומים שאומרים לך לא לעשות את זה.

ובכן, אתה מבין, סוג זה של אדם הייתי אני, עם כל חבר שהיה לי. תמיד הייתי מתגעגע לתקופות הטובות ופשוט חוזר לאקס שלי בלי סיבה מיוחדת אחרת מלבד בדידות.

פעם אפילו נפרדתי מהחבר שלי רק כדי שיוכל להתנצל ונוכל לחזור יחד שעות אחר כך. אל תבינו אותי לא נכון, אלה לא היו דברים קטנים שהם התנצלו עליהם. איכשהו תמיד הייתי זה שהייתי מתאהב באנשים האלה שנזקקו לתיקון ונזקקו שאני אהיה שם בשבילם. אז אם הם היו מתחילים להעליב אותי או להפיל אותי, אפילו לא מעריכים את הרגשות שלי, הייתי נפרד מהם, כי זה היה הדבר החכם לעשות, נכון? אבל הלב שלי כאב ולא ידעתי איך לטפל בעובדה שאני מרגיש בודד.

אז החלטתי לשבת ולחשוב הכל. היה לי באמת מונולוג-מחשבה רק כדי לראות למה אני עושה את זה ואיך לעצור את זה כי הדברים הולכים ומתעצמים במהירות. מעולם לא נשארתי בזוגיות הרבה זמן כי ידעתי שאם נפרד נישוב שוב ביחד.

זו הייתה הסיבה העיקרית לכך שתמיד הייתי כל כך עצובה ולא מרוצה מחיי!

רציתי לשנות. תחילה כרתתי את האקסים שלי. ואז כל החברים הדוקרים האחוריים כי פשוט לא רציתי את האנשים הנוראיים האלה בחיי יותר. וזו הנקודה בה חיי התחילו להשתנות.

ראשית, התחלתי לראות כמה אני חש פגיע בלי שמישהו היה שם כל הזמן בשבילי והתאמנתי באהבה עצמית והקדשתי את כל זמני לתחביב חדש. למה לא?

שנית, גיליתי חלקים מעצמי שלא נראו קודם לכן. המצאתי את עצמי מחדש ואת כל מה שהייתי. לא רציתי להיות ילדה קטנה ונזקקת יותר. רציתי להיות אישה. אישה שיכלה לטפל בעצמה.

לפני ההחלטה שקיבלתי לשנות הייתי מתעורר בבוקר ומאחל שלא הייתי לבד, מאחל שמישהו יהיה שם בשבילי כדי לנשק אותי בוקר טוב. עד מהרה נודע לי ששמש הבוקר היא זו שאמרה לי בוקר טוב. זה כל כך יפה יותר לשתות קפה לבד כי אינך זקוק למישהו שידבר איתך כל הזמן.

אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שאנשים רעילים אליהם הייתי פגיעים ואוהבים, כבר לא נמצאים בחיי ועלי להודות לעצמי. לא עוד חיוכים מזויפים והבטחות שבורות. לא עוד חוקים וחסרים את האנשים ששברו אותי. הייתי חופשי. אני חופשי. זו הרגשה כל כך יפה.

אתה לא יכול לראות את זה? אתה לא יכול להרגיש את זה? השחרור! זה שם, אתה רק צריך לעשות את הצעד הראשון לקראתו! אהב את עצמך מספיק בכדי לדעת מה הערך שלך, כי היחיד שחשוב באמת כאן הוא אתה. ורק אתה! אז תפסיק למסור את עצמך לכל אותם אנשים שרק מבזבזים את זמנך!