חיי ריקים ללא נוכחותך

אתה יודע איך זה מרגיש להחמיץ מישהו לעצמות? אתה מרגיש שאתה רוצה למות וכמו שכל נשימה שאתה לוקח גורמת לך כאב עצום.

וכשאני אומר כאב, אני באמת מתכוון לכאב.

אתה מרגיש שיש את הסכין הגדולה הזו שדוקרת את פנים הבטן ואתה לא יכול לעשות שום דבר כדי להקל על עצמך.

אתה מרגיש כאילו מישהו פוגע בך פיזית בכל פעם שאתה חושב על האדם הזה.

ואתה חושב עליהם כל הזמן. אתה חושב עליהם בכל שנייה מכל דקה בכל יום.

אדם זה הוא הדבר הראשון שחוצה את דעתך ברגע שאתה מתעורר והתמונה האחרונה שאתה רואה כשאתה עומד לישון.

ולא, הזמן לא משפר את עצמך. במקום זאת, אתה מרגיש שאתה מתגעגע אליהם יותר ויותר עם כל יום שעובר בלעדיהם לצידך.

ואתה עושה ממש כל דבר שביכולתך רק כדי להחזיר אותם. רק לנשק אותם פעם נוספת או לראות אותם מחייכים אליכם בחזרה.

אבל נחשו מה? אני בטוחה שאני מתגעגע אליך, אבל אני לא מרגיש אף אחד מהדברים האלה. כן, עברתי את כל זה אבל התקופה ההיא מאחוריי עכשיו.

עכשיו אני יודע שהגרוע מכל נגמר ואני יודע שלא אמות בלעדיך בחיי. עכשיו אני יודע ששרדתי אותך.

אבל המדינה שאני נמצאת בה כרגע היא אפילו מסוכנת יותר ממה שאני מתאר. וזה בהחלט קבוע יותר.

cómo ponerlo de humor sin que él lo sepa

אתה זוכר מה הכי אהבת אותי?

אתה יודע איך תמיד הייתי מלא רגשות? איך תמיד אמרת לי שלפעמים התנהגתי כמו ילד קטן?

אתה זוכר איך יכולת לראות כל אחד מהרגשות שלי בעיניי?

אתה זוכר איך בכיתי? וגם איך צחקתי? איך הייתי מתעצבן? או פחדתי שאאבד אותך?

זוכר איך לא התקשתי לבטא את מה שהרגשתי ואיך הייתי ילדה שידעה לחבק גם את אושרה וגם את עצבותה?

זוכר איך נהנתי מכל נשימה שנשמתי? איך תמיד חיפשתי כל יום חדש שהגיע?

האם, נחשו מה? לא מתתי כשעזבת אותי אבל הבחורה שהייתי איתה כן. היא פשוט חדלה להתקיים והרגת אותה.

האמת שהפכתי לאדישה לחלוטין מאז שעזבת אותי ומאז הסתיים שלב האבל שלי.

וזה מה שאני מנסה לומר לך -אני לא מרגיש עצב לעזיבתך.

אני כבר לא בוכה ולא מרגיש שאני אתפרץ בבכי בכל פעם שמישהו מזכיר אותך.

אני לא מרגיש שהלב שלי נשבר בכל פעם מחדש כשאני חושב עליך.

אני פשוט לא מרגיש כלום.

ומישהו יכול לחשוב שזה דבר נהדר. זה אומר שאני סוף סוף נגמר לך.

אבל העובדה היא שאני לא מרגישה שום דבר בחיי. כל מה שאני מרגיש זה הריק העצום והריקנות הזו.

אני מרגיש שהחיים שלי חסרים צבע וכמו שהם הפכו לשחור לבן בלעדיך.

כן, במבט מבהיר יותר, שום דבר כבר לא יכול לעצב אותי. אני לא נפגע באותה קלות.

אני לא מתפלא כשמישהו מאכזב אותי או נוטש אותי. אבל מצד שני, שום דבר לא משמח אותי כמו פעם.

אני כבר לא מתרגש מהדברים הקטנים. שכחתי איך ליהנות מהשקיעה או מריח האוקיאנוס.

שכחתי איך זה להתרגש ממשהו שהשגת. שכחתי איך זה מרגיש להיות גאה בעצמך.

שכחתי איך זה מרגיש לקוות.

האמת שהדבר הציל אותי מכאב רגשי רב, אבל זה גם גרם לי להרגיש שאני יצור מכני, עושה פעילויות ויומיומיות ללא כל סימן קל ביותר לרגש כלשהו - חיובי או שלילי.

האמת היא שכל זה גרם לי לשכוח איך לאהוב.

כן, זה עזר לי להפסיק לאהוב אותך. אבל זה גם גרם לי לשכוח איך לאהוב אחרים. והכי חשוב - זה גרם לי לשכוח איך לאהוב את עצמי.