אנא אמור לי שאני לא נשכח כמו שתיקתך גורמת לי להרגיש

לפני כמה ימים גללתי במדיה החברתית וראיתי ציטוט ששבר את לבי ברגע. אפילו לא ידעתי שאפשר למשהו כל כך פשוט לפתוח פצעים שמעולם לא נרפאו כראוי.

'אנא אמור לי שאני לא נשכח כמו שהשתיקה שלך גורמת לי להרגיש'.

שכחת אותי? אני רואה שיש לך חיים חדשים בהם אין לי אפילו מקום. אני לא מסתדר עםך החדשה והחיים האלה שהתחלת הרחק ממני. אבל אני לא יכול שלא לתהות אם אתה עדיין זוכר אותי. כמובן שיש שתי תשובות אפשריות ושניהם הרסניות עבורי.

אם לא תתגעגע אליי, אם שכחת ממני, אף פעם לא היה אכפת לך. לחשוב שמישהו כל כך יקר, כל כך מיוחד בעיני, היה יום אחד פשוט ייעלם ולעולם לא יחשוב עלי שוב שוברת אותי לרסיסים. אני לא רוצה להאמין שלעולם לא היה אכפת לך, כי זה אומר שכל דבר קטן שעברנו היה שקר.

אם אתה מתגעגע אליי, אם לא שכחת ממני, עדיין אכפת לך. האם עלי אפילו לחפש את התשובות האלה? האם אני באמת רוצה לדעת שעדיין אכפת לך ממני? כן. אני רוצה לדעת אם כואב לך לזכור מה עשית לי. אני רוצה שתצטער על אי פעם שעזבת וחושב אי פעם שיש בחוץ מישהו מתאים לך יותר ממני.

אני עדיין חושב עלייך. לפעמים, כשאני מתעורר בבוקר אחרי חלום עלייך, אני מתאר לעצמי שאני פונה לצד השני ושאני רואה אותך שוכב ממש לידי, בעיניים עצומות והנשימה האטית שלך נוגעת בעור שלי. כמה פתטי אוכל להגיע, אתה תוהה? אני אפילו לא יכול להכניס את זה למילים.

אני אזכור אותך לנצח. אתה היית הגבר הראשון שהראה לי שאהבה היא יותר מסתם ימי שמחה ושקיעות. הראית לי שאני מסוגל לאהוב גבר שלא יודע אפילו לאהוב אותי בחזרה. אהבתי אותך יותר ממה שאי פעם תדע ואולי אני עדיין אוהב אותך אבל אין צורך שתדע זאת.

תמיד הייתי חובב הבקרים. הבקרים גרמו לי תמיד להרגיש כל כך טהור ואוהב. אולי בגלל שהייתי מתעורר לידך, בידיעה שהיום יהיה שלנו, בידיעה שיש לי כל כך הרבה מצפה וכל כך הרבה זיכרונות לעשות איתך. באותה תקופה לא ידעתי שזכרונות יהיו הדברים היחידים שהיו לי ממך.

נותרו לי זיכרונות ובדידות. זה כאילו הלב שלי עדיין קורא את שמך ואני מנסה לשתוק, אבל הרגשות מציפים אותי עד כדי כך שאני לא יכול אפילו לשלוט בדמעות שלי. אבל זה בסדר. עברתי את התפרצויות הרגשות האלה מאז שאינך נעלם.

לא דיברנו מאז שעזבת, נכון? מעולם לא התחרדת אותי ולא היה לי אומץ לעשות זאת. ידעתי שיהיו ימים שבהם אשמח לראותך. לפחות בתמונה. אף פעם לא שלחת אלי טקסט כדי לראות איך אני מסתדר, אז הנחתי שגם אתה לא רוצה שאכתוב לך. כמה קורע לב ועצוב שכולם חייבים להביט פנימה מבחוץ, לדעת את כל הדברים שעברנו ועכשיו אנחנו זרים בלי שום דבר אחר מלבד כמה זיכרונות.

ישכח.

שקט.

שבור.

אני כל הדברים האלה ואני אמשיך להיות מי שיודע כמה זמן. אבל אני לא מתאבל בייאוש יותר מדי זמן. השעה שלוש לפנות בוקר וכשהשמש תעלה שוב אחזור לחיי. אולי אף פעם לא זוכר שחשבתי עליך הלילה. אולי אפילו אלך למצוא מישהו שנראה כמוך ושואל את עצמי למה הם נראים לי כל כך מוכרים.

אבל לעת עתה, לילה טוב אהובי. אני מקווה שיום אחד גם אתה זוכר אותי, כשזר עושה משהו כדי להזכיר לך אותי או כשאתה נתקל בזיכרון.