האמת על להיות שום דבר מלבד תוכנית גיבוי למישהו שבאמת אהבת

האמת על להיות שום דבר מלבד תוכנית גיבוי למישהו שבאמת אהבת

אם הייתי צריך לתאר את חיי במילה אחת אז זה היה 'מחכה'. תמיד חיכיתי למשהו. חיכיתי לטקסטים ולשיחות שלו.



חיכיתי שהוא ימצא זמן בשבילי. חיכיתי שהוא יגיד, אני אוהב אותך. חיכיתי שהוא יהיה מוכן לזוגיות. חיכיתי שהוא יבחר בי, אבל הוא מעולם לא עשה זאת.

החלק העצוב הוא, וזה כמעט קל להודות, כנראה שעדיין הייתי מחכה אם הוא לא היה עוזב אותי. עדיין הייתי מסתפק במילים הריקות שלו ובהבטחות השווא שלו.



אני עדיין אהיה בסדר עם להיות תוכנית הגיבוי שלו. אני עדיין אוחז בתקווה שמשהו יזוז בתוכו ונסיים ביחד.

המשכתי לשקר לעצמי. שיקרתי שאני בסדר עם איך שהדברים היו. שיקרתי שאני לא צריך תוויות.

שיקרתי על כך שאני נינוחה ורגועה, ילדה מסוג 'מה שלא יקרה - קורה'. שיקרתי כי כל כך רציתי אותו בחיי וזו הייתה הדרך היחידה שיכולתי לקבל אותו.



בחרתי להתעלם מכל הדגלים האדומים שמתנוססים לנגד עיני, ומזהירים אותי להתרחק. לא יכולתי שלא לראות אותם. הוא אמר לי שהוא עדיין לא מוכן לזוגיות, וכמו טיפש, המשכתי להחזיק בחלק הממשי של המשפט, מתוך מחשבה שדברים ישתנו בעתיד.

Los mayores desaires del salón de la fama del rock and roll

תירוצים להתנהגות שלו מתוך מחשבה שכל מה שהוא צריך זה עוד זמן.

בכך שחיכיתי שהוא ייפול אליי, פשוט המשכתי ליפול עליו יותר ויותר. ההתאהבות שלי בו הפכה לאהבה וקיוויתי שאותו דבר יקרה בצד שלו.



אישה שותה קפה חם יושבת על אדן החלון

ככל שהתחברתי יותר ויותר, המשכתי לפרש את כל הסימנים כמו שרציתי לראות אותם.

כל סימני החיבה הקטנים שהוא הראה לי היו כה גדולים בראש שלי. חייתי מתוך פיסות תשומת לב שהוא נתן לי, למרות שזה אף פעם לא הספיק.

תמיד הרגשתי מקופח. תמיד השתוקקתי ליותר, אבל הסתפקתי בפחות כי הרגשתי שאין לי ברירה אחרת.

היה לו אכפת ממני. אני יודע את זה. אני בטוח בזה אפילו עכשיו. אבל הוא אף פעם לא אהב אותי. לא כמו שאהבתי אותו.הוא אהב אותי רק באמצע הדרך. היה לי רק מקום קטן בליבו.

הוא אהב אותי כמו תוכנית הגיבוי שלו בזמן שכל הלב שלי היה שלו. בזמן שחלמתי על החיים שלנו איתו, הוא תמיד ידע שהוא לא שם כדי להישאר.

זו הסיבה שכל הלב שלי התנפץ למיליוני חתיכות קטנות ועדיין לא אספתי את כולם. מצד שני, שלו נשאר שלם, לא פגום, ללא פגע כי הוא אף פעם לא היה שלי כמו שאני שלו.

הוא היה האהבה הכי גדולה שלי והשיעור הכי גדול והכי קשה שלי.הוא לימד אותי שאם אהבה לא הולכת לשני הכיוונים, היא חסרת ערך. הוא לימד אותי שפגיעה יכולה להיות אפילו יותר גדולה כשאתה נמצא במשהו שאין לו תוויות ולא מבטיח מחויבות.

הוא לימד אותי שאני צריך לכבד את עצמי מספיק ולחכות למה שמגיע לי.שאני לא צריך לרדוף אחרי אף אחד, להגיד להם כמה נהדר אנחנו יכולים להיות ביחד אם הם לא יראו את זה בעצמם.

שהאהבה שלי לבדה לא הספיקה. שאני יותר חזק ממה שאני חושב ושאני יכול לשמח את עצמי.

והכי חשוב, הוא לימד אותי שלעולם לא כדאי לי להסתפק בלהיות תוכנית הגיבוי של מישהו כשמגיע לי להיות האפשרות הראשונה והיחידה של מישהו.

האמת על היותך שום דבר מלבד תוכנית גיבוי למישהו שבאמת אהבת