לילדה שסימנה את הטריטוריה שלה, הוא כולו שלך

ראשית כל. אתה יכול לקבל אותו.בִּיוֹשֶׁר. חשבתי שאוכל להתמודד עם זה. סתם מבלה כלאחר יד. 'חברים עם הטבות', איך שלא תרצו לקרוא לזה. הייתי בטוח שהפעם אוכל להתמודד עם זה.כשהרמתי את הטלפון והתקשרתי למספר שלו, ידעתי למי אני מתקשר ומה הוא יציע. ידעתי שהוא יעניק לי את 'חווית החבר' בלי שום דבר מטריד כמו היקשרות או התחייבות ללכת עם זה.ידעתי שהוא ייקח אותי לעולמו ויגרום לי להרגיש שייכת לשם, אבל המקום שלי יהיה רעוע במקרה הטוב.

הייתי בודד והאמת היא שאהבתי אותו.אהבתי לבלות איתו, לבלות איתו. הסתדרנו טוב וצחקנו ביחד. למעשה כל כך אהבתי אותו שבמהלך הסיבוב הראשון והשני שלנו חשבתי שזה באמת הולך להפוך למשהו. כשפגשתי את הבת שלו חשבתי, בוודאות, זה הולך לאנשהו, התרגשתי שנראה שהיא מחבבת אותי מיד, ושהוא מביא אותי לעולמו.

cómo darle a un chico una buena mamada

לא לקח הרבה זמן אחרי הפגישה ההיא עד שהוא הפיל עליי שהוא רק רצה להיות חברים. הוא לא רצה להתיישב. אתה מבין, זה היה הקטע שלו. יוֹשֶׁר. אחרי שבגדו ושיקרו לו במשך שנים, זה היה מרענן.איכשהו חשבתי שלדעת מקדימה שיש מישהו אחר עדיף על שולל.הייתי טיפש מזוין שהסתפק בשאריות שולחן. ולעולם לא ייקח הרבה זמן עד שהמציאות שלא רציתי להסתפק בשאריות שולחן תחזיר אותי מהאשליה שלי.

בפעם האחרונה לא התכוונתי להיקלט. לא התכוונתי לבלבל מה זה מה. התכוונתי ללכת יחד, ליהנות מהנסיעה ולא לתפוס שום רגשות אמיתיים. וזה מה שעשיתי, לרגע. עד שהתחלנו לבלות יותר זמן ביחד, לצאת לדייטים קטנים וחמודים, לבלות עם החברים שלו.הפסקתי לשאול שאלות שלא רציתי לדעת את התשובות עליהן, וניסיתי להתעלם מהתחושת החולשה בתוך הבטן שלי שידעה שזו רק העמדת פנים.

לא עבר הרבה זמן עד שנזכרתי למה הכנסתי את עצמי. נכנסתי יום אחד כשהוא דיבר ברמקול עם אחד מהבנים שלו. הילד אמר אותי ושאל,זאת שרה? לא. לא שרה. וזו הייתה תחילת הסוף, בפעם האחרונה.כמובן ששאלתי, מי זאת שרה? ולפעם אחת התערער כנותו. ידעתי שבאמת אכפת לו ממני אם הוא מרחיק לכת עד כדי לשקר. זה דפוק, נכון? בכל מקרה, הוא לא היה מחויב אליי אז מה יכולתי לעשות?

que tomar si te duele el estómago

בפעם הבאה שנכנסתי וראיתי את נעלי הבית הורודות שלך, הייתי כמו, 'של מי הנעלי בית המזוינות האלה? ולמה שהוא ישאיר אותם כדי שאראה?'התשובה הייתה כל כך ברורה, כי לא היה אכפת לו אם אראה אותם, ולא אכפת לו איך לראות אותם יגרום לי להרגיש. הייתם חושבים שהייתי עוזב מיד. אני לא. נשארתי, התקררנו.

הלכתי הביתה וחלמתי על נעלי בית ורודות. חזרתי עוד יום ונעלי הבית שלך זזו. איכשהו פקפקתי בכך שהוא הזיז אותם.הרגליים שלך בטח היו בתוכם בזמן שהסתובבת, עושה את עצמך בבית, ואז החזרת אותן למקום אחר.הטריטוריה שלך הייתה מסומנת בבירור. נעלי הבית שלך, ליד הדלת, כאילו שייכים לשם. כאילו היית שייך לשם. ואיפה זה השאיר אותי? האם התכוונתי להשאיר אחרי איזה אות, או סמן, כדי ליידע אותך שגם אני הייתי שם? האם התכוונתי לפתוח במלחמה עם נעלי הבית שלך? אני רואה את נעלי הבית הורודות שלך, ואני מרים לך את חלוק הרחצה הסגול שלי?לא לא אני. אני הולך לעזוב את המקום הזה ולעולם לא אחזור.נעלי הבית שלך, והבחור הזה, שניהם בטוחים ממני.

מאת טיה גרייס