אם אתה מתגעגע אליו ואתה יודע שאסור לך, קרא את זה
עדיין אני מתגעגע אליו, עדיין הוא מסתובב במוחי כמו אורח לא מוזמן ואני לא יכול להתאפק. זה בסדר כשאני ער.
זה קל יותר במהלך היום, אבל כשמגיע הלילה, כשאני מותיר לחסדי המחשבות שלי לפני שאני הולך לישון, הוא קופץ פנימה ואין שום דרך שאוכל לרדוף אחריו.
אין דרך לסגור את דעתי ולגלות את החלק הקטן הזה של השלום בלעדיו שאני כל כך משתוקק אליו.
כל כך הרבה פעמים ראיתי זר מוחלט ברחוב וצבע חולצתו הזכיר לי את צבע עיניו. ניחוחו של זר תמים מחזיר אותי לימים בהם שמחנו. כל זה גורם לי לחשוב. כל זה גורם לי להשתוקק לעבר.
אני מעסיק את ימי רק כדי לשכוח אותו. אני עושה את כל הדברים האפשריים רק כדי לא לזכור את הפרצוף שלו, את הריח שלו, את ההליכה שלו או את הדיבורים שלו. אני עושה הכל רק כדי לא לפספס אותו כי אני יודע שאסור לי.
אני יודע שאסור לי אבל איכשהו אני לא יכול.
וזה לא הגיוני באמת. אני צריך לשנוא אותו. עלי לשנוא את עצם המחשבה עליו, את נוכחותו, את הכל שלו. ובכל זאת, הוא תמיד שם, בחלק האחורי של מוחי, מחכה שאניח את קירותיי וארשה אותו למחשבותיי.
אף אחד לא באמת מבין את זה. אף אחד לא יודע איך אני מרגיש. אני פשוט לא יכול להודיע לאף אחד. אחרי כל מה שהוא עשה לי, אין לי שום זכות לפספס אותו, רק אדם משוגע היה עושה את זה ובכל זאת אני עושה. אז אני סוגרת את הפה וכואבתי לבד.
אני צריך לשמור את זה לעצמי. אני צריך לשמור על שקט ולעבור את הכאב הזה של לא להחזיק את הכל לעצמי יותר.
אני יודע שקשה עכשיו להרפות ממנו. אני יודע ששום דבר לא ייעלם בין לילה אבל אני לא מקבל רק דבר אחד.
¿Mis pezones volverán a la normalidad después de amamantar?
החלק הרציונלי בי ממשיך לצעוק לשכוח אותו. זה כל הזמן מזכיר לי אילו דברים איומים הוא עשה לי. זה כל הזמן אומר לי שהוא מעולם לא השתנה, אפילו אחרי שניתנו לו כל כך הרבה סיכויים ושפעם זה לא היה שונה.
אבל החלק הרגשי שבי, החלק 'המטורף', ממשיך להחזיר אותו. זה כל הזמן מראה הבזקים של פניו המחייכות. זה ממשיך לעורר אמפתיה וחושק בו בחזרה, אם כי זה לא אמור.
האמת, אני זוכר רק את כל הדברים הטובים.
אני זוכר איך הוא הצחיק אותי כל כך חזק שהבטן שלי תזיק. אני זוכר איך עשה את עצמו שוטה גמור רק כדי להעלות חיוך קטנטן בפני.
אני זוכר את כל הדברים המטורפים שעשינו יחד, כמה שמחנו היינו בלי טיפול בעולם, בלי דאגה בעולם.
חשבנו שהאהבה כל כך פשוטה. היו בעיות ובחרנו להתעלם מהן. העמדנו פנים ששום דבר לא קורה עד שהם המשיכו לחזור ואז פעם אחת זה היה יותר מדי.
כל הדברים שהמשכנו לצחצח מתחת לשטיח, המשכנו להתחבא, חזרו והכו אותנו בפרצופים. לא קפץ מזה.
יום אחד היה לי אותו, ולמחרת, הוא היה זר גמור. הוא נעלם.
ואני לא יכול להכריח את עצמי לשכוח אותו. אני לא יכול להפסיק להתגעגע אליו. ואני יודע שעלי.
מתחת לכל זה, אני יודע שהוא לא ראוי להחמיץ אותו. אני יודע שאני אידיוט גמור בגלל שאני תקוע באותם זיכרונות שמחים שהיו לנו יחד. אני יודע שאני היחיד.
בזמן שאני מסתובב במיטתי בלילה ומנסה להעיף אותו מהמחשבות שלי, אני יודע שהוא ישן בשקט בצורה מושלמת. אני יודע שהוא לא מתגעגע אליי ושהוא לא חושב עלי.
ואז, אני כועס על עצמי. אני כועס כי אני דבק בו והוא נתן לי ללכת מזמן.
como hacer que tu hombre venga rapido
הוא זה שקרא לזה מתפטר מאיתנו. הוא היה זה שלא רצה להילחם יותר. רציתי שנעבוד אבל לא היה אכפת לו מספיק לנסות.
המשכתי לתת לו את הזמן והמרחב להפוך דברים אבל הוא לא ראה את זה ככה. אני מניח שהייתי פשוט משהו סתמי שהוא נתקל בדרך וחשבתי שנחזיק מעמד הרבה יותר זמן. טעיתי.
אבל אתה יודע מה למדתי?
אני מעדיף להתגעגע אליו כמו שאני זוכר אותו. אני מעדיף לפספס את הצדדים הטובים בו.
אז אני יודע שזה לטובה כי אני יודע שהייתי אומלל אילו היינו נשארים יחד.
אז אני מעדיף להתגעגע אליו מאשר להיות איתו.