מכתב לאבי הנעדר

אבא יקר,

רק רציתי להגיד היי, וזה בסדר. אני די הגברת הצעירה עכשיו. כשעזבת אותנו הייתי בגיל העשרה שאף הורה לא ירצה סביב הילדים שלהם. ותארו לעצמכם, רק שאמא שלי הייתה מטפלת בי. יצאתי, התבלטתי, שתיתי, עישנתי ואפילו נטיתי להיות מעורב מינית עם בנים שדיברתי איתם. החלפתי מהילדה הקטנה והמתוקה שתמיד רצתה לעזור לאבא שלה לעור צבי, או לשטוף את המכונית, אפילו לרצון לעזור לחתוך דשא ולהפעיל את הטרקטור, לסיוט הגרוע ביותר של אימא ואבא.

הלכתי לחפש אותך אצל גברים אחרים, מכיוון שכמיהתי לאיש שנטש אותי לפני כל כך הרבה שנים. אני יודע עכשיו שבכל פעם שעזבת או ניסית לחזור אבל פשוט נעלמת, זו לא הייתה אשמתי. אני יודע שעכשיו היו לך בעיות עם עצמך וזו הסיבה שלא יכולת להיות הורה גאה ולהישאר עם אמא שלי.

אבא, אני רוצה שתדעי שהנערה הסיוט שהייתי הייתי נעלם עכשיו. אני כבר בן 21 והפסקתי סוף סוף לחפש את האיש שרק ימלא את החלל שהשארת בלבי. במקום זאת חיפשתי מישהו שימלא אותי ויהפוך אותי לבחורה המאושרת ביותר בחיים. אני מאורס עכשיו ואני לא יכול לתאר עד כמה הוא מתייחס אלי. מעולם לא ראיתי אותך עושה את הדברים בשביל אמא שלי שהוא עושה בשבילי. מעולם לא ראיתי סוג כזה של אהבה. מעולם לא הראית לאמא שלי אהבה כזו, אז לא ידעתי מה לצאת לחפש עד שמישהו סוף סוף הראה לי. מישהו סוף סוף הראה לי איך משפחה אמורה להיות. כי אף פעם לא הראית לי כשגדלתי עם אמא שלי.

אז אבא, אני חושב שמאותו בן 12, כמעט בן 13, הסתבר לי די טוב. אני חושב שאמא שלי גידלה ילדה טובה עם צד אפל מעט בעברה. אני חושב שאמא שלי עשתה טוב שהיא סיפקה לעצמה ולי. לא הייתי עושה שום דבר בלי שהיא עומדת לצידי אומרת לי שזו לא אשמתי, שהיית מתגעגע אלי יום אחד. ושאני ילדה טובה, פשוט הייתי צריך להוכיח לך שלא פגעת בי כמו שחשבת שעשית.

איחולים לך הזקן, כי לעולם לא יכולתי לאחל שום נזק לאיש שעזר לי לגרום לי. אני רק אסיר תודה שעזבת כשעשית, כמו שהפכת אותי לאישה שאני היום!

הבת שלך.

מאת ג'ודי לין סטריקלנד