החיים לאחר אהבת נרקיסיסט

אף פעם אחת בחיי לא חשבתי שאצטרך לכתוב את המילים האלה.

¿Cuál es el nombre de la noria más grande de Europa?

אף פעם לא חשבתי שאשאיר את עצמי כל כך פגיע ליפול בקסמו של נרקיסיסט אבל זה קרה.

אז הנה הסיפור שלי ומה שלמדתי על איך לאהוב את עצמי אחרי שאהבתי גבר חסר לב.

בדיוק התגרשתי ונסעתי ברכבת ההרים הרגשית שמגיעה איתה. סוף סוף מצאתי שלווה והתחלתי להיות מאושר שוב.

מצאתי את עצמי ואוהב את עצמי והרגשתי תחושת נחמה שרק אלוהים יכול לספק. לא חיפשתי מישהו חדש כי סוף סוף קיבלתי את העובדה שאני לבד ולמעשה הייתי בסדר עם זה.

ואז הוא בא... והעולם שלי התהפך.

יש כל כך הרבה מה לומר, יהיה לי קשה להישאר על המסלול אבל אני אתחיל מההתחלה כשהיה מדהים כי בלי החלק הזה, לא תבינו למה זה נגמר כמו שזה נגמר – אתה לא תבין מה זה נרקיסיסט אלא אם אתה יודע הכל.

כמו שאמרתי, לא חיפשתי אף אחד. הוא מצא אותי... הוא בחר בי.

יום אחד קיבלתי הודעה, ששאלתי מתי אתן לו לקחת אותי לדייט ולהראות לי איך אני אמור להיות מטופל.

הוא היה רוצה אותי, זורק אבנים על כל החבר'ה האחרים. ובכן, זה נשמע ממש חלק אבל בשלב הזה, עדיין לא הייתי מוכן, אז דחיתי אותו.

חודש לאחר מכן, קיבלתי הודעה נוספת; הפעם הוא לא הזמין אותי לצאת, רק עשה שיחת חולין. הוא היה זקוק לטובה ולהיות האדם המועיל שאני, הסכמתי, בלי לדעת שאני פותח את עצמי לאחד השיעורים הגדולים ביותר שאלמד בחיי.

אחרי חודש של דיבורים והוא הפך את עצמו לבחור נהדר, החלטנו לצאת לילה אחד. זה נגמר המשחק משם... התמכרתי.

הוא גרם לי להרגיש שאני יכול לדבר איתו על כל דבר. הוא עבר דברים דומים כמוני, עבר גירושים גרועים, ערך נישואים רעילים, איבד הורה.

הוא גרם לי להרגיש בטוח, משהו שלא הרגשתי כל כך הרבה זמן. הוא היה כמו להיכנס לבית ולהרגיש בבית. ייקח לי כמעט שנתיים להבין שהמקום שהרגיש כמו בית הוא בעצם כלא.

החברים שלי ניסו להגיד לי שאני טיפש שאכזבתי את השמירה שלי מהר כמוני אבל זה פשוט הרגיש נכון... הוא הרגיש נכון.

היה נחמד לצחוק עם מישהו במקום לריב איתו וזה מה שעשינו.

צחקנו כל הזמן. נהנינו מאותה מוזיקה ומאותן תוכניות טלוויזיה, חלקנו תחומי עניין דומים בכל כך הרבה דברים שמעולם לא נגמר לנו מה לדבר עליהם. נוכל להישאר ערים שעות ולדבר.

הוא היה מסתורי במובן מסוים ושקט, אבל יכולתי לראות שכל כך הרבה קורה בראש שלו והייתי נחושה לדעת הכל.

ניסיתי ללמוד עליו בלי שהוא ידע... רציתי לדעת למה הוא כמו שהוא, המוזרויות שלו, מה גרם לו לתקתק, רציתי לדעת על כל צלקת, כל קעקוע, כל סיפור שהוא ייתן לי חלקים וחתיכות שֶׁל.

כל הזמן אמרתי לעצמי לא ליפול כל כך מהר כי אני יודע איך אני אוהב... אני אוהב חזק אז כשאני נופל, זה לצלול לתוך זה ברבור בלי שום מחשבה שניה אבל הוא עשה את זה כל כך קל ליפול.

הוא הקל כל כך להפיל את החומה הזו, שביליתי חודשים בתיקון ובבנייה מחדש. הקיר שנשבעתי לעצמי שאני הולך לגרום למישהו לעבוד בשבילו.

ניסיתי לשחק קשה כדי להשיג, באמת הצלחתי. אבל הוא העיף עלי את התסריט כל כך מהר. לפני שידעתי זאת, אני זה שניסיתי לשבור את החומות שלו ולהוכיח לו שאני לא, כמו כל השאר.

ראיתי דגלים אדומים בהתחלה אבל חשבתי שרק אני חסרת ביטחון ושאני רק מקרין את העבר שלי על מערכת היחסים הנוכחית הזו. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני חושב יותר מדי על דברים ומגיע לו זריקה.

למרות שהבטן שלי אמר לי שמשהו לא בסדר, הלב שלי אמר לי שכן. אז נלחמתי בשבילו יותר ממה שאי פעם נלחמתי בשביל אף אחד בחיי, אפילו הנישואים של 5 שנים שזה עתה יצאתי מהם.

הייתי נחוש בדעתי לגרום לזה לעבוד כי אהבתי אותו עם כל סיב בישותי, רציתי לתקן את כל מה שנשבר בו מעברו, ורציתי לא לעשות את אותן הטעויות שעשיתי במערכות היחסים שלי בעבר.

עשיתי הכל בשבילו ואחר כך קצת.

אין חלק אחד בי שחושב שיכולתי לעשות יותר טוב, להתאמץ קצת יותר, או לאהוב אותו יותר ממה שעשיתי כי אני יודע ללא צל של ספק שנתתי לזה 110%, אם לא יותר.

לקח כשנה עד שהאני האמיתי שלו באמת התחיל להופיע.

הבחור שגרם לי להרגיש בטוח ומעולם לא הרים את קולו ומעולם לא רב איתי התחיל להראות לי צד בעצמו שהיה אפל ולא מחמיא. אבל אהבתי אותו, אז הייתי מוכן להסתכל מעבר לזה.

בדיוק יצאתי ממערכת יחסים שבה היו לנו משחקי צרחות כל יום ודיברתי אחד עם השני אז סירבתי לעשות את זה שוב.

כשהוא היה רוצה לריב, הייתי מתרחק בלי קשר לכמה הערות סרקסטיות ופסיביות-אגרסיביות רציתי להגיד, למרות שלמדתי מה לחץ על הכפתורים שלו.

אמרתי לו שאני לא מתכוון לעשות את העבודה המלוכלכת שלו בשבילו, אני לא מתכוון לוותר על כך שהוא יריב ואז מוציא ממני את המטורף רק כדי להעיף את זה עליי. הייתי בכביש הזה בעבר וסירבתי לחזור לשם שוב.

במקום לריב איתו, פשוט הייתי מתנצל על דברים שלא עשיתי.

הייתי מנסה לשפר את זה אבל שמרתי דברים בבקבוק בפנים וזה הרג אותי כי אף פעם לא הייתי מסוג האנשים שמחזיקים את הלשון שלי או מתרחקים מריב.

אחד הדברים שאהבתי בו זה שהוא לא אהב לצאת ולחגוג ואני הייתי בסדר עם זה אבל זה נהיה קצת הרבה כשלא יכולנו אפילו לצאת לאכול במסעדות או ללכת למקומות שבהם אנחנו הוזמנו עם משפחה או חברים.

הפכנו לנזירים וכל פעם תירוצים לו. מהר מאוד הבנתי שזה רק כדי לבודד אותי, לא אותו.

פספסתי כל כך הרבה דברים כי הרגשתי רע ללכת בלעדיו.נעמדתי בבקשתו והוא עטף אותי לגמרי סביב האצבע שלו.

תמיד הייתי אדם חזק, מאוד אינטואיטיבי, ויכול לקלוט דברים די בקלות. אז איך אפשרתי לזה להימשך כל כך הרבה זמן לפני שהתחלתי באמת לחבר את החלקים?

אהבתי אותו לעזאזל, זו הסיבה.

נרקיסיסטים משתמשים באנשים אמפתיים כדלק. הם בוחרים את טרפם בחוכמה. לא הייתי מיוחד בשבילו, הייתי רק מטרה.

כשהתחלתי להביא את החושך שלו לאור ולהראות לו שאני קולט מה הוא ומה קורה, זה רק החמיר את המצב ובסופו של דבר זו תהיה הסיבה האמיתית שהוא עזב.

כל יום הרגשתי מותשת כי הוא ריק ממני את החיים.

כל הזמן והאנרגיה שלי הושקעו בניסיון לרצות אותו, לא להתגרות בו, על קצות האצבעות על קליפות ביצים כדי שלא אפגע באגו הקטן השביר שלו.

מעולם לא פגשתי אדם שהיה כל כך רגיש כשזה הגיע למישהו שהתבדח איתו. זה נראה כאילו כל דבר שאמרתי או עשיתי היה פוגע ובסופו של דבר, פשוט לא רציתי לדבר בכלל.

אני לא אדם טיפש אבל נתתי לזה להימשך הרבה יותר זמן ממה שהייתי צריך.

ברגע שהתחלתי להבין עם מה יש לי עסק, הייתי ארור אם אתן לזה להמשיך. ביליתי ימים בקריאה על ההתנהגות שלו ועל הדפוסים שהלכו ונעשו תכופים יותר ויותר.

אחרי זה לא לקח לי הרבה זמן להביןהייתי מאוהב בנרקיסיסט.

זה בהחלט נכון כשאומרים שמבט לאחור הוא 20/20 כי כל הסימנים שהתעלמתי מהם בהתחלה וכל הדברים שחשבתי עליו שהם נהדרים התנפצו במוחי כמו סכר פרוץ.

הבנתי שהאיש הזה לעולם לא יוכל לאהוב אף אחד, הרבה פחות אותי! כל הדברים שהוא עשה בהתחלה, האדם שהתאהבתי בו... זה הייתי אני!

הוא שיקף את הרגשות שלי, האישיות שלי, התכונות שלי, והשתמש בהם כדי לגרום לי להתאהב בו.לא הייתי מאוהב בו... הייתי מאוהב בעצמי.

כשהוא החליט לעזוב אותי, היה רגע שבו נשבר לי הלב.

ואז זה היה כאילו הייתה לי התגלות. אני יכול לתת לזה לגרום לי או לשבור אותי ולבוא לעזאזל או מים גבוהים. לא התכוונתי לתת לאיש הזה לקחת ממני יותר ממה שהוא כבר לקח.

סובבתי אותו והשתמשתי בזה כדלק. הוא לא יהפוך אותי לאישה המרה הזו. הייתי יותר טוב מזה. אני יותר טוב מזה.

לקח לו לעזוב עד שהבנתי שהתאהבתי בעצמי מזמן.

הוא ניסה לשבור אותי אבל הוא לא. הוא עזב אותי אבל מצאתי אותי.

לקחתי בי את האש הזו שפעם נלחמתי בשבילו והתחלתי להילחם בשביל עצמי.

ביום שבו צפיתי בו יוצא מהחניה, אפילו לא הזלתי דמעה. זה היה כמעט כמו משקולת שהורמה.

אני לא אשקר ואגיד שלא היו לי את הרגעים שלי או שלא היו זמנים שחשבתי שהתגעגעתי אליו. היו לנו כמה זיכרונות טובים ביחד אז כמובן שהתגעגעתי לאלה אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להישאר בתחושה הזו, כי למרות שהרגעים האלה היו אמיתיים, הזיכרונות קרו... האדם שהוא התיימר להיות באותם זמנים לא היה.

נאלצתי להגיע להבנה ששכבתי ליד גבר, כמעט שנתיים, שמעולם לא נתן לי פחד ואף פעם לא הפריע לו כשבכיתי, זה אף פעם לא הפריע לו כשהוא פגע בי. הוא אף פעם לא אהב אותי.

כולנו רוצים סגירה אחרי פרידה, אבל לפעמים אתה פשוט לא מקבל את הסגירה שאתה רוצה או חושב שאתה צריך.

לפעמים הסגירה פשוט ממשיכה הלאה ומשפרת את עצמך.

לפעמים אין הסברים או נימוקים.

לפעמים אתה פשוט מסיים עם אדם מחורבן, גבר חסר לב, מישהו שלא מסוגל להרגיש אהבה או חרטה. אז עד כמה שאנחנו רוצים להאמין שאנשים מהסוג הזה יבינו מה היה להם ואיבדו יום אחד, זה קשקוש.

הם לא יתגעגעו אלינו, הם לא יחשבו עלינו והם לעולם לא יצטערו שעשו את מה שהם עשו לנו כי הם לא מרגישים אהבה כמו שאנחנו מרגישים אהבה. הייתה להם כל כוונה לעזוב מהרגע שהם בחרו בנו.

אל תטעו, הם לא בחרו בנו כי אנחנו חלשים; הם בחרו בנו כי אנחנו נשים חזקות שנמצאו בתקופה פגיעה.

לנרקיסיסטים יש אגו שביר מאוד, הם צריכים מישהו עם מוח חזק, אישיות חזקה, מישהו חביב, רגשי, אמפתי ומונע כדי שיוכלו להאכיל מאיתנו כמו שטפיל צריך מארח.

señales para terminar una relación a largo plazo

מה שהבנתי אחרי שאהבתי סוג כזה של בני אדם הוא שאני חזק יותר ממה שאני נותן לעצמי קרדיט עליו, ולעולם לא אתן לאדם אחר לגרום לי לחשוב אחרת.

מה שחשבתי שהיא האהבה הגדולה ביותר בחיי הוכיחה את עצמה כאחד השיעורים החשובים ביותר ממנה במקום זאת. עכשיו אני יודע למה אני מסוגל מבחינה רגשית ומסרב לאפשר לאף אחד לקחת שוב את השלווה שלי.

עכשיו אני מודע יותר לכוונות של אנשים, לדגלים אדומים ולסימנים העדינים. כן, בגדו בי וזה יקרהלקחת יותר זמן להחליםלגמרי אבל אני יודע שלא כל הגברים כמוהו.

הלוואי שיכולתי להגיד שאני שונאת אותו על מה שהוא עשה, אבל האמת היא... אני לא. אילו הוא לא שבר אותי לכלום, אולי מעולם לא בניתי את עצמי מחדש למי שאני הופך להיות עכשיו, ומי שאני הופך להיות שווה כל דמעה, כל שברון לב, כל שיעור שלמדתי אחרי שאהבתי נרקיסיסט...

מאת אשלי ריצ'רד