לאיש שהשאיר אותי על הרצפה מתחנן שיישאר

אה, הלוואי שהייתי יכול לקחת את זה בחזרה. כל זה. הכאב והייסורים. הייאוש. ההשפלה שאתה מרגיש כשאתה זורק את עצמך לשם, רק כדי להידחות. ובשביל מה? איך אפשרתי לך לפגוע בי כל כך שרציתי לזחול לתוך חור ולמות מהכאב שהתפוצץ מהמקום שהיה צריך להיות לבי.

באותו הרגע, כשעזבת כשנשמתי לאוויר, חשבתי בוודאות שלעולם לא אוכל לקום מהקומה ההיא. שכבתי שם, בוכה ומתנשמת כל כך הרבה זמן שאני נבוך לומר. אמרת שאהבת אותי, אז איך יכולת להשאיר אותי ככה? איך יכולת לסובב אותי עד כדי כך שהייתי צריך שתתנתק אותי? איך יכולת להפוך את הפנים שלי, זו שאמרת כל כך הרבה פעמים הייתה הפנים הכי יפות שראית אי פעם, למשהו בלתי מזוהה לחלוטין?

maquillaje para que los ojos se vean más jóvenes

אפילו לי, הפנים שלי זרים? איך אתה יכול לקחת אותי מאהוב אותך להיות נואש עבורך? מלהיות אותך להזדקק לך. מאכפתיות לאובססיה. איך יכולת לעשות את כל זה ואז פשוט להשאיר אותי בערימה שבורה על הרצפה? אני עדיין לא יודע, אבל אני מודה לאלוהים שעשית.

אם לא היית עוזב אותי, אני עדיין יכול להתייפח בקומה הזאת. יכול להיות שאני עדיין רודף אותך אחר האהבה שאמרת שהיא שלי, אבל שיתוף עם מי היה נוח לך באותה תקופה. אם לא היית עוזב אותי הייתי צריך להופיע בכריסמס משפחתי אחר בעין שחורה שהשקרים שלי לא מסבירים כשהאמת נכתבת בצורה כה ברורה על פני. אם לא היית עוזב אותי יכול להיות שביליתי את שארית חיי בהרגשה כאילו לא הייתי מספיק טוב, כמו שהייתי צריך להילחם על תשומת הלב שלך. אם לא היית עוזב אותי אני אולי עדיין מחכה שתמלא את ההבטחות שהבטחת.

ראה גם:בהפסדך הרווחתי כל כך הרבה יותר

אני מתבייש ומבוכה להודות שלעולם לא הייתי עוזב אותך. לא משנה כמה פעמים השארת אותי על הרצפה, הייתי מתחננת שתחזור. לא משנה כמה פעמים אתה מכה אותי, הייתי מוצא דרך להאשים את עצמי. הלוואי וזה לא היה נכון, אבל העובדה שהיית צריך לעזוב אותי מוכיחה שכן. אז תודה לך. תודה ששחררת אותי ושחררת אותי מההחזקה שהייתה לי. זה הדבר היחיד שעשית בשבילי ואני כל כך, אסירת תודה.

לרגע זה אינני יכול להסביר כיצד נתתי לך להפוך אותי לאדם שראיתי במראה באותו יום. אני לא יודע איך הפכתי לקלישאה כזו. הלוואי שכן, כי לא ראיתי את זה בעצמי. לא ראיתי לתת לאף אחד כוח כזה עלי שלא לדבר על שהם ישתמשו בכוח הזה כדי לפגוע בי. לא ראיתי אותך בא עד שצפיתי בך, וזה מפחיד אותי כי אני חושב שאם זה יכול היה לקרות לי פעם זה יכול לקרות לי שוב. אבל זה לא. אני לא מרשה לזה כי אני יודע שעכשיו הכאב לאהוב אותך היה הרבה יותר גדול מכאב לאבד אותך.

אני יודע עכשיו שכשאתה עובר את הדחייה, והרצון להילחם למען משהו שלא תצטרך להילחם עליו, כשאתה משחרר סוף סוף אדם שלא מביא לך שום דבר מלבד כאב, זה קצת נעקץ אבל אז ההקלה מגיע. כשאתה מפסיק להרגיש את הכאב אתה מתחיל להרגיש חופשי ומתחיל למצוא את עצמך שוב. זה לא לוקח כל עוד אתה חושב שזה יקרה כשאתה עדיין על הרצפה.

אז תודה. תודה שעזבת את אותו היום ולא חזרת. זה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו ואני עדיף לזה. אני מאחל לך כל טוב, אבל לא הייתי מתכוון לזה. אני בעצם מקווה שאתה טובע לאט איפשהו בבור מים של עצמך, מתחנן לחבל הצלה ואף אחד שלא שברת לא יכול לזרוק לך אחד כזה.

מאת טיה גרייס