ככה זה מרגיש מנסה להמשיך ללא סגירה

הדבר הכי קשה בכל פריצה הוא להמשיך בחיים שלך. שיתפת את הכל עם אדם אחד זה במשך פרק זמן מסוים והוא לא היה סתם בן הזוג הרומנטי שלך - עם הזמן הוא הפך לחבר שלך ולמשפחה. ועכשיו, פתאום, האיש הזה מחוץ לתמונה. ובעוד שהוא ממשיך לחיות את חייו, אתה נשאר לבד, מנסה להרים את החלקים השבורים שלך. כמובן שאתה מתגעגע אליו אבל מה שקשה עוד יותר הוא לנסות להמשיך לחיות את חייך כאילו לא קרה כלום. אתה לא יודע איפה או איך להתחיל כי האיש הזה היה הכל בשבילך. אתה רואה את עצמך עומד במקום אחד ואתה מרגיש אבוד כי אתה פשוט לא יודע מה לעשות בלעדיו בחייך. אתה מנסה מאוד לשחרר אותו ואת כל הזכרונות ששיתפת אבל בדרך כלל זה הכל חוץ מקלה. אתה פשוט לא יכול להאמין שהאדם שתכננת את עתידך איתו הותיר אותך תלוי כך ואינך יכול לדמיין את עצמך אי פעם עם גבר אחר.

אבל להמשיך הלאה קשה במיוחד כשאין לכם סגירה. לכל סיפור יש את ההתחלה שלו ואת המסלול שלו וזה טבעי שתשתוקק שגם לזה יהיה סוף. בזמן שהיית עם הבחור הזה קיווית לקבל סוף טוב איתו, אבל עכשיו אתה מבין שזה לעולם לא יקרה. אפילו ההבנה שהכל נגמר בין שניכם הוא מאתגר וקשה מספיק. זהו תהליך שדורש מאמץ רב, זמן ואנרגיה. אבל איכשהו, עם הרבה כאב, צמחת לקבל את זה. כל הזמן אמרת לעצמך שהאיש הזה הוא חלק מהעבר שלך ושהוא לא חוזר ועם הזמן, התרגלת לרעיון הזה.

אבל מה שלא נראה שאתה מסכים לקבל הוא שהוא מעולם לא נתן לך סגירה. הוא עזב אותך בלי לומר מילה או שמעולם לא נתן לך הסבר על עזיבתו. כך או כך, אתה מרגיש שהוא נקרע ממך, כאילו הוא נגנב ממך וכאילו הוא החליק מיד מהידיים שלך.

ועכשיו אתה נשאר לבד וחושב על כל הדברים שקרה ועל כל הדברים שיכולים היו לקרות אם הוא היה נשאר. ואלו 'מה אם הכי' הורגים אותך. אתה פשוט לא יודע מה קרה ואתה מנסה לחבר את פאזל היחסים שלך. אבל אתה חסר כמה קטעים מכריעים - אתה מחמיץ את הצד שלו בסיפור. אינך יודע מדוע הוא עזב אותך ומה השתבש פתאום ואתה לא יכול לקבל את העובדה שאלו הדברים שלעולם לא תגלה עליהם. אתה כל הזמן תוהה אם היה משהו שאתה יכול לעשות כדי לגרום לו להישאר או לפחות לתת לך הסבר. אתה כל הזמן מטיל ספק בכל מה שהתרחש בין שניכם. אתה מריץ מחדש כל סיטואציה קטנה מהקשר שלך בראשך, מנסה למצוא הסבר שהוא עוזב אותך. אתה כל הזמן שואל את עצמך אם עשית משהו שרדף אותו ולפעמים אתה מאשים את עצמך בכל דבר שגוי שקרה במערכת היחסים שלך.

אבל התשובות שאתה כל כך מחפש בלהט אינן נמצאות בשום מקום. אתה מרגיש כלוא בעבר ונלכד בראשך, חושב על תרחישים שונים של דברים על מה שקרה ואיך הדברים היו יכולים להתברר אחרת.

החלק הגרוע ביותר הוא שמעולם לא הייתה לך הזדמנות לספר לו איך הרגשת. יש כל כך הרבה דברים שהיית רוצה לומר לאיש הזה ועוד שאלות שאתה רוצה לשאול אותו. אבל אתה יודע שלא מגיע לך דבר. אתה כל הזמן שואל את עצמך איך הוא יכול היה להשאיר אותך כך.

ובאופן טבעי אתה מרגיש טינה. נותרים לך טונות של טינה. אתה שואל את כל מערכת היחסים שלך ושואל את עצמך אם הבחור הזה אי פעם אהב אותך אם הוא יכול להשאיר אותך ככה. בהדרגה, אתה מרגיש שאתה משתגע, מחפש תשובות שלעולם לא תקבל. אתה מרגיש שאתה יכול להמשיך בחיים שלך ברגע שאתה שומע את הצד שלו בסיפור, ברגע שאתה מחבר את כל החלקים יחד.

אני לא כאן כדי לתת לך תקווה כוזבת. האמת הקשה היא שלא סביר שתקבלו תשובות. סביר להניח שלעולם לא תקבל את הסגר שאתה כל כך רוצה. אבל זה משהו שאתה צריך לקבל ומשהו שאתה צריך לחיות איתו, באותו אופן שקיבלת את העובדה שהאיש הזה לא נמצא בחיים שלך. וזה דבר שלעולם אסור להאשים את עצמך בו. הוא היה זה שעזב והוא זה שתפקידו היה לתת לך את הסגר שאתה צריך. אבל הוא לא עשה את זה וכנראה שהוא לעולם לא יעשה זאת.

אז אם אתה רוצה למצוא את השלווה הפנימית שלך, צריך להתאמץ מאוד לסלוח לבחור הזה על כל מה שהוא עשה ובמיוחד על כל מה שהוא לא עשה. אתה צריך לקבל את ההתנצלויות שמעולם לא קיבלת ואתה צריך לנסות ולהשאיר אותו בעבר, איפה שהוא שייך. ובעיקר, עליכם להפסיק לחקור את עצמכם לגבי מערכת היחסים שלכם ועל סיומה. הדברים הלכו כמו שהם עשו וזה הדבר היחיד שאתה צריך לדעת.