מכתב פתוח מהנערה שהחליטה להמשיך הלאה

אז, עוד מכתב של ילדה נטושה. אבל אני מבטיח לך, הפעם זה לא מכתב עצוב. במכתב זה לא קיללתי את הגורל או את ייעודיי או אפילו את מזלי הרע עם גברים. אני לא אבכה את ליבי. זהו מכתב מסוג אחר וזה סיפור אחר.

הסיפור הולך כך:

נפלתי על בחור.

לא סתם נפלתי בשבילו, נאלצתי להאמין שזה הדדי. היו סימני משיכה ברורים וברורים. את הניצוצות שהתרחשו בינינו אי אפשר היה לפספס או לזייף. לקחנו את זה צעד אחר צעד ושום דבר לא נראה כאילו הובהל.

הוא גרם לי להאמין שאנחנו הולכים לאנשהו.

אף פעם לא הרגשתי שאנחנו תקועים. הטקסט המקרי שלנו הוחלף בשיחות ארוכות ועמוקות ואז הכל עבר לשיחות בשעות הלילה המאוחרות על הכל ממש. ממש סתם לצאת לטיול ביחד, רק שנינו בורחים מכולם רק כדי שיהיה לנו זמן לעצמנו.

כל צעד שעשינו, כל רגע שבילינו יחד, כל מגע שהרגשנו, הכל היה הבטחה שקטה שפונה אלינו משהו טוב יותר, גדול יותר ורציני יותר.

הייתי מוכן לשלב הבא.

כל מה שעברנו גרם לי להרגיש מוכנה ובטוחה לגבי העתיד שלנו יחד. שלטים שהוא רוצה שמשהו רציני נכתבו בכל מקום. ובכנות, גם אני רציתי. חשבתי שהגיע הזמן סוף סוף להפסיק להסתובב ולהתחייב לאדם יחיד. זה היה נעים איתו, זה הרגיש טוב. יכולתי לדמיין אותנו יחד בחיים, להחזיק אחד את השני בידיים כשנלחמנו בכל הקרבות שגורל עלינו הגורל.

אמנם לא יכולתי להיות בטוח יותר בנו, הוא לא יכול היה לפחד יותר.

בכנות, אני לא יודע אם זה היה פחד ממחויבות או סתם ההחלטה שלו לפתוח את האופציות שלו. אחרי כל מה שחלקנו יחד, הוא אמר לי שהוא לא ממש מוכן לשום דבר רציני. הוא לא חיפש שום דבר שיכול היה לשקוע בו את שיניו. הוא לא התעניין בשום דבר שידרוש ממנו הרבה זמן, מאמץ ותקשורת. הוא לא ממש רצה להיות בזוגיות, כולל איתי.

מה שהכי נדבק בזה הייתה העובדה שלמעשה רציתי ממנו את כל הדברים האלה. רציתי רצינות. התעניינתי לתת לו את הזמן והמאמצים שלי ולהתמסר למערכת היחסים שלנו. באמת רציתי שנהיה במקום אליו הוא אמר 'לא' תקיף וזה הכי פגע בי.

¿Cómo está el Reino Unido si estás embarazada?

כשאמר שהוא לא מעוניין להמשיך הלאה נתפסתי על המשמר. לא ראיתי את זה בא. לא היו שום סימנים מוכשרים, לא היה שום דבר שייתן לי רמז לתוצאה הזו. למעשה, כל מה שראיתי כיוון אותי לכיוון של משהו הפוך לחלוטין.

אני מניח שטעיתי. הונעתי כל כך בקלות ונתתי להנחותי להפיק ממני את המיטב. החלק הגרוע ביותר הוא שעדיין הייתי עושה הכל אותו הדבר אם הייתי יכול להחזיר את הזמן לאחור. אני לא יכול לעזור.

בכנות, אני לא אוהב איך הדברים הסתיימו ואני מאחל למשהו אחר, אבל אני אצטרך לכבד את ההחלטה שלו.

קיוויתי כל כך והאמנתי בנו כל כך, שבסופו של דבר קיבלתי כתף קרה במקום האהבה שחשבתי שמגיע לי. הדבקתי כל כך ברגשותי שמעולם לא חשבתי שיש אפשרות לתוצאה אחרת.

בזמן שקפצתי אמונה כדי להפוך אותנו לרשמיים, הוא נעתר החוצה. בזמן שהייתי מוכן להפליג על הספינה שלנו, הוא בחר להישאר בנמל. ומה שהכי מדהים אותי זו התחושה שכל מה שחיינו קודם היה לשווא. הרגעים שראיתי כמה מהמאושרים שחייתי בחיי התבררו כשקרים. הוא פשוט חוטט אותי. אין לי מושג למה הוא גרם לנו לחיות את כל זה רק כדי להרחיק אותו ממני. רק כדי לנפץ את הכל ולספר לי איך זה לא היה אמיתי.

יהיה זה, החלטתי שאני אמשיך הלאה.

אני לא רוצה להכריח דברים. אני לא רוצה מערכת יחסים שאצטרך להתחנן אליהם. אני לא רוצה בחור אם אני צריך להתחנן שהוא יבחר בי. וגם אני לא רוצה להישאר לא מוגדרת. זה הרבה יותר משפיל ממה שאני יכול לקחת. וזה יותר כואב מלהמשיך הלאה.

אני בוחר לאהוב את כל מה שהיינו צריכים להיות, אבל אני גם מקבל את זה שזה לא יקרה.

אני ילדה בוגרת ולמרות הכאב שאני חשה, אני לא מרשה שזה יביא לי את המיטב. למרות הרצונות שלי, אני יודע שאנחנו לא מקבלים את הדברים בחיים שאנחנו רוצים וזה בסדר. אני מוכן לקבל שהחיים לא יתנו לי את האדם שאני הכי רוצה. אני מקבל שאנחנו רק נשארים חלום לא חי, הזדמנות שמעולם לא ראתה את אור היום.

אני בוחר לשמור בראש שלי את כל הזכרונות שלנו אבל אני מקבל שלא יהיו חדשים.

במילים אחרות, אני בוחר לעזוב אותנו בעבר. אבל אני בוחרת להביט לאחור על העבר ולהודות על כל הרגעים המשמחים שחלקנו במקום להסתכל עליו עם טעם מר בפה.

לפעמים הדברים שיכולים היו להיות וצריכים היו לא באמת קורים.

זה כאשר אתה צריך לבחור לחפש את האושר שלך ולמצוא אהבה במקום אחר ולקבל את זה שלפעמים כולנו מפליגים לחיינו ונאלצים להשאיר אנשים מאחור בנמל ולבחור להמשיך הלאה.