בואו נהיה כנים, אף פעם לא אהבת אותי באמת

הלוואי והייתי יכול לומר שזה לא מזיק. שאני כל כך מעלי, שלא ממש אכפת לי אם אהבת אותי או לא. אבל האמת, זה כואב כמו לעזאזל. זה כואב בגלל שנתתי לך חודשים מחיי, זה כואב בגלל שנכנסתי לך כשכל תא בגופי צרח שלא.

זה כואב כי אהבתי אותך, אבל מעולם לא אהבת אותי. אומרים ששקרים נפגעים יותר מהאמת, והוכחת לי את זה.

כל אותם זמנים שבהם היית אומר לי שאני האישה הכי מדהימה שפגשת אי פעם, לא הייתי. האמנתי לכל מילה שתצא מהפה שלך, כי לא הייתה לי סיבה שלא.

אחרי הכל, למה תשקר לי? לא עשיתי לך שום דבר רע, מעולם לא הסתכלתי על גבר אחר כשהייתי איתך, מעולם לא הייתי צריך להסתכל על אחרים כי היית לי די והותר.

הלוואי ויכולתי לומר את אותו הדבר עבורך. הלוואי והספקתי לך. הלוואי שהייתי האישה המדהימה שהיית אומרת לי שאני. אבל עכשיו אני יודע זאת בפניך, מעולם לא הייתי.

הייתי רק עוד מספר ברשימת הלהיטים שלך. ובכנות, אני לא רוצה לדעת איזה מהם.

כל אותם פעמים אמרת שאתה עובד מאוחר, עכשיו אני יודע שלא. אתה עבדת משהו, זה בטוח. אבל אני לא חושב שזה בתיאור התפקיד שלך לדפוק נשים אחרות.

הייתי כל כך מאוהב בך עד שמעולם לא ראיתי את האמת. וזה היה שם, ממש לנגד עיניי. זה צרח עלי מכל הוורדים סביב הדירה שלי, מכל המתנות הקטנות שתקבלו לי.

והייתי פשוט עיוורת מדי מאהבה והתחרשת מהמילים המתוקות שלך.

cosas pervertidas para decirle a un chico

כל אותם זמנים היית אומר 'אני אוהב אותך.' איך יכולת? איך יכולת להסתכל עלי בעיניים ולשקר לי? איך יכולת להסתכל עלי זוהר אחרי המילים האלה ועדיין לא מרגיש חרטה?

איך יכולת לעשות את זה, כי ידעת שאני אזכור כל פעם שאמרת את זה וזה יעבור לי בליבי בכל פעם שעשיתי? הפעם הראשונה שאמרת שזה היה כשהייתי חולה.

הבאת לי מרק, לבשת חליפות והתכרבלת איתי, למרות שידעת שגם אתה יכול לחלות. אבל לא היה אכפת לך כי אהבת אותי.

או אולי זה בגלל שהשארת אותי לחכות בגשם שבוע קודם לכן, כי היית צריך לחזור לעבודה לאסוף כמה ניירות. מעניין אם העיתונים האלה נקראו אליס או ג'קי?

הפעם השנייה הסתיימה בארוחת הערב. הסתכלת עלי, כמו שרק ידעת איך, הדרך שתמיס את גופי ותדלק את השריפות שבלבי. הסתכלת עלי ואמרת שאני הדבר הכי טוב שקרה לך הרבה זמן.

ושאהבת אותי. אני מניח שהייתי הדבר הכי טוב, בצורה מסוימת. הייתי שם בשבילך, בכל פעם שהיית זקוק למגע שלי, לנוחותי ולהבנה שלי.

הייתי שם, מנסה בשקיקה לשמח אותך כי עשית אותי מאושר. והייתי עיוור מספיק כדי לא לראות אותך.

אף פעם לא אהבת אותי באמת. אהבת את הדברים שהייתי עושה בשבילך, אהבת שאני כל כך מאוהבת בך שאתה יכול לעשות איתי כל מה שרצית.

אהבת את הדרך בה הייתי מנסה לשים חיוך על הפנים שלך וכמה הייתי מאושרת כשהצלחתי. אהבת את הדרך שאהבתי אותך, אבל לא אני.

הלוואי שיכולתי לומר שכבר לא אכפת לי. הלוואי והייתי יכול להיות חזק מספיק כדי לומר, 'תודה שהיית השיעור הכי קשה שלמדתי.' אבל האמת, אני לא. אני אוהב את עצמי, זה בטוח. אני אוהב את עצמי באופן שלא יכולת.

ואני מעריך את עצמי יותר. כי עכשיו אני מסרב להסתפק במישהו שלא יכול להתאמץ לפנות לי זמן. אני מסרב להסתפק באהבה של מישהו עם חצאי הישבן. כי מגיע לי יותר.

אני מדהים מדי, חכם מדי ובעל ערך רב מכדי להיות אהוב למחצה. ואתה יודע מה? הכאב יחלוף, החרטות ייעלמו עם הזמן. אבל הערך שלי לעולם לא יעשה זאת.

אני תמיד אהיה זה שיאפשר לה להגן על ראשונה. אני תמיד אהיה זה שיבוא לרוץ לעזור, בכל פעם שאצטרך. ותמיד תהיה הבחור ההוא שהיה שיעור ולעולם לא היה לנצח.