ריצה הייתה ערכת העזרה והעזרה הראשונה שלי
חיכיתי שצוותי הצילום ייצאו מהצללים כאשר החבר הרציני ביותר שלי החליט להודיע לי שהוא כבר לא 'נמשך מינית' אלי. ראשית, הייתי בהלם. ואז הייתי בעיקר אסיר תודה על כך שהקרב או הבריחה שלי נפגע באותו רגע. כל בחורה נורמלית הייתה לוקחת פגיון לתחת שהחליט להגיד לחברה שלו, ביום ההולדת שלה, כן, ביום ההולדת שלי, שהוא לא יכול לעשות את זה יותר.
כשצפיתי בשפתיים שלו נעות למעלה ולמטה, התרחקתי לממד אחר. במוח שלי חשבתי, האם משיכה היא לא הדבר הראשון שקורה בזוגיות? אז למה עכשיו ההתגלות הזו רק הגיעה אליו? בלבול עבר במוחי. הבלבול עבר במוחי כמו אש בשדה קוצים.
כמות התמיכה הרבה והעידוד האינסופי שנתתי לו בכל מה שחשוב לו - אותם אנשי ברזל כביכול ושיחה קרובה עם כמעט אובדן עבודה,הייתי שם. תמיד הייתי שם להרים אותו כל יום.הייתי שם כדי לעזור לבנות את חסמי הביטחון האלה כשהוא היה זקוק לחיזוק נוסף של עידוד. שבחתי אותו, החמאתי לו, וכן, אפילו ניקיתי את הפצעים הארורים שלו כשהוא נפל מהאופניים שלו בתחרות ב-Ironmans האלה.הייתי שם.הייתי שם בשביל כל זהוהייתי שם בזמן שלמדתי למנהלים שלי, עבדתי במשרה מלאה ועדיין פיניתי לו זמן לתת לו את האהבה שחשבתי שמגיעה לו.לא ביקשתי ממנו שום דבר מלבד רק מעט מליבו ותשומת הלב שלו בתמורה. אף פעם לא הבנתי למה הוא לא יכול היה לתת רק מעט מעצמו...
במבט לאחור, הבנתי עכשיו למה הוא לא יכול לתמוך בי כפי שתמכתי בו. בנוסף לעבודתו במשרה מלאה שמרוויחה משכורות, הייתה לו עוד עבודה במשרה מלאה שסיפקה את מדריך הספינינג בן ה-40, נערת איש הברזל בת ה-35 וזמרת הקאנטרי בת ה-32. הם הוצגו לי בתור 'חברים'. הייתי כל כך תמימה - למעשה האמנתי שלגבר שנראה טוב יכול להיות חברות נשים. אחרי הכל, אני אישה מושכת ויש לי הרבה חברים שהם באמת רק חברים. טוב, אולי הייתי תמימה אבל אני לא טיפש. מכ'ם הילדה שלי היה בכוננות גבוהה אחרי כמה סיבובים של חקירה שלו על החברים שלו. באמת רק שאלתי על מה שהם עשו והוא הפך את זה כדי לגרום לי להרגיש כאילו אני זהמשוגע אחד. הוא אמר ש'כל השאלות שלי' שיקפו את חוסר הביטחון שלי (לא, תכלס, באמת התעניינתי במי הם, מה הם עשו וכו') הוא ניסה מאוד להסיט ולגרום לי להרגיש כאילו אני איזה משוגע, פסיכוטי. כַּלבָּה. הוא מילא את ראשי בשקרים שלו.
בחזרה ליום ההולדת שלי... הרגשתי כל כך עצוב ובודד ומעולם לא הרגשתי השפלה כזו. המילים שלו חתכו אותי עד ליבת הווייתי. לקח לו כל כך הרבה זמן לקבוע שהוא לא נמשך אליי?
למרבה המזל, בעזרת אחרים, הצלחתי לראות שזהו חוסר הביטחון הרעיל שלו עצמו שהוא השליך עליי.הוא עשה כמיטב יכולתו להרוס אותי - עד שלא נשאר כלום.כמעט אפשרתי לו לנצח עם משחקי המוח החולה שלו. כמעט נתתי לו לנצח בכך שהפשיטתי את הלב והנשמה שלי.
לאט לאט למדתי להתפלל פחות להסרתו והזיכרונות הכואבים ויותר לאמנות לעבור את הכאב.איפשהו במהלך הלמידה איך להתגבר על הכאב, הבנתי שבכל יום ואני הבטחתי לעצמי לבנות את עצמי מחדש לאישה שהייתי פעם לפני שפגשתי אותו.
¿Existe realmente un polo norte?
ידעתי שאני צריך עזרה ומה שעזר להפוך לערכת העזרה הראשונה שלי להתגבר עליו היה השמחה שלקחתי בריצה. הריצה הפכה להכרח עבורי, אתה יודע, כמו אוכל ומים.
הריצה הייתה הבריחה המיוחדת שלי והפכה להיות שלימפגש טיפול יומיכשלא יכולתי לעצור את המילים הפוגעות האלה מהדהדות במוחי. הריצה עזרה לי למצוא את הקול שלי.
הייתי צריך לרוץ. הייתי צריך לרוץ כל יום. הייתי צריך לרוץ בשביל השפיות שלי. אני לא בטוח אם זה בגלל האנדורפינים שמשתחררים אבל הריצה הפכה לסם הבחירה שלי בהתמודדות עם הכאב.
אני מתייחס לריצה להיותה נוגד הדיכאון הטוב ביותר שמישהו יכול לקחת.ריצה לוקחתכוח וסיבולת גופנית.הריצה עזרה לגוף שלי פיזית ונפשית. מבחינה פיזית, ריצה עזרה לשפר את השינה שאבדה לי הרבה בלילה בגלל הזיכרונות הרודפים והכואבים. מבחינה נפשית, ריצה עזרה לי לחשוב בבהירות ולבנות מחדש את ההערכה העצמית והאגו שלי - מה שהפך לשום דבר.
ריצה לא הייתה בשבילי רק מרחק וקילומטראז'. הצבתי מטרות נפשית. כל ריצה, הבטחתי לעצמי להמשיך לרוץ עד שהכאב והבהלה של זיכרונותיו הרעילים ילכו ופחתו וקולו ישתתק.הבטחתי לעצמי בכל ריצה שאתמודד עם הפחדים שהוא הטיל עליי.
הריצה לימדה אותי משהו על החיים באופן כללי. ימים מסוימים יהיו טובים יותר מאחרים.יש ימים שתזכו לריצה הכי טובה בחייכם ויש ימים שבקושי תמצאו את הדלק כדי לשמור על הרגליים.בדיוק כמו שיש ימים איתו בקושי יכולתי לסבול את הכאב ואחרים הייתי בלתי מנוצח לחלוטין.
הריצה הייתה התרופה שלי ומנגנון ההתמודדות שלי כדי לחזור לשלוט בחיי. אז, אני ממליץ לך להמשיך ולהזיע, לפתוח את ערכת העזרה הראשונה הכוללת נעלי ספורט ותלבושת חמודה. רוץ עד שהכאב הופך פחות ופחות ושלךכוח מתגבראת כל השליליות שלו.