היא איבדה אותו אבל היא מצאה את עצמה
אם היית מסתכל קרוב מספיק, היית יכול לראות ממש מעבר לחיוך שלה. יכולת לראות ממש אל תוך נשמתה השבורה. היה משהו שהיא חייכה שאמרה לך שהחיוך אינו כנה.
לא בגלל שהיא רצתה לזייף את זה אלא בגלל שזה היה הכי טוב שהיא יכולה לתת באותה נקודה.
עיניה היו אומרות לך שמישהו או משהו ריסקו אותה למיליון חתיכות קטנטנות. והחיוך שלה היה ניסיון להדביק את החלקים האחד בחזרה.
היא שכבה במיטתה, ערה לרווחה, וידעה שהיא הייתה צריכה להירדם לפני שעות. בראשה היא חזרה לתקופה בה הכל היה פשוט, כאשר עתיד איתו נראה משהו שהיה כל כך קרוב, כל כך בר השגה, ואז חזרה למצב שהכל ירד בלהבות.
אותם לילות ללא שינה הפכו לטקס הלילי שלה. לא קל להיות הגיוני ממצב דפוק כמו זה היה.
que te gusta de un chico
היא מצליחה עכשיו. אבל במשך זמן מה היא חשבה שהיא לא תצליח. היא חששה שהיא עומדת למות מכל הכאב שהיא חשה.
עמוק בפנים, היא תמיד ידעה שהקשר לא יימשך לעולם. היא תמיד הייתה זו שהשתדלה יותר בדברים.
היא תמיד הייתה זו שלא הייתה מדברת כשצריכה להילחם על עצמה. היא סבלה הרבה דברים שלא היו צריכים לעשות, בשם האהבה.
היא אפילו כעסה על עצמה על כך שלא הצליחה לדבר אך משהו בתוכה מנע ממנה לעשות זאת. היא לא הייתה יכולה להיות היא עצמה כשהייתה איתו, בידיעה שהיא בכל זאת אוהבת אותו.
הוא עזב כשהכל התחיל להתיישב, כשהיא שוב שמחה. הוא היה הגרסא הטובה ביותר של עצמו כמו שהיה בתחילת מערכת היחסים ביניהם.
הוא הראה לה איך הדברים היו יכולים להיראות, איך הכל היה אמור להיות. הוא הקדיש לה יותר תשומת לב מאי פעם והיא הרגישה שלווה בפעם הראשונה מזה זמן רב.
הכל היה רק הרוגע שלפני הסערה. ברגע שהיא התחילה להאמין שהכל שוב נהדר, הוא עזב.
לראות אותו כמו שהיה יכול להיות ולאבד אותו מיד לאחר מכן הכאיב לה ביותר.
כשעזב, היא הרגישה כאילו מחצית ממנה נעלמת איתו והיא מעולם לא החזירה את זה.
quien tiene el mejor cabello del mundo
היא שנאה להרגיש ככה, אז עשתה ברית עם עצמה שהיא תעשה כמיטב יכולתה כדי להפסיק. היא הסיחה את דעתה עם אנשים שמעולם לא פגשה, דברים שמעולם לא ניסתה בעבר ומקומות שמעולם לא ראתה. היא תעשה כמעט כל דבר כדי לעזור לעצמה.
יכול להיות שהיא הייתה שבורה אבל היא מעולם לא התפטרה על אף אחד או משהו אחר. היא לא עמדה להתחיל עם עצמה.
כי ילדה כמוה לא שוכבת ומקבלת תבוסה לנצח. בשלב מסוים היא קמה מאפר הזיכרונות הסובבים אותה, מעלימה את עצמה וממשיכה להילחם.
היא הבינה שהדרך הטובה ביותר להתגבר עליו הייתה לצאת מהראש שלה ולשנות את הדרך בה חשבה. היא הזכירה לעצמה מי היא, מה היא רוצה ולמה מגיע לה. עם הזמן, היא בנתה מחדש את המחצית האחרת של עצמה שחשבה שאיבדה כשהיא איבדה אותו.
היא הבינה שלעולם לא תוכל להיות מרוצה ממנו באמת. האהבה שהיו לה כלפיו מנעה ממנה לראות אותו במה שהוא באמת.
בכך שעזב, הוא עשה לה טובה מכיוון שגילתה את עצמה. היא לעולם לא הייתה רואה את הצבעים האמיתיים שלה אם הוא נשאר.
היא גילתה כמה היא חזקה וממה היא עשויה. היא גילתה חלקים מעצמה שמעולם לא ידעה שהם קיימים. היא הפכה לגרסא הטובה ביותר שיכלה לקוות אי פעם להיות ויש לה רק את עצמה להודות על כך. היא שמחה את עצמה.
היא איבדה אותו אבל היא מצאה את עצמה ואיכשהו זה היה כל מה שהיא צריכה אי פעם.