לעולם לא אסלח לך על שבירתך

עברו שלוש שנים ואני עדיין יכול לטעום את השפתיים שלך על שלי, עדיין להרגיש את היד שלך חבוקה בידי, עדיין להרגיש את נשימתך על העור שלי. מעולם לא חשבתי שאני אתגעגע למישהו, או ארגיש שבור לב זה כל כך הרבה זמן, אבל כן, ואני רק רוצה שזה יסתיים עכשיו. אני רוצה שתלך מדעתי, מכיוון שהמחשבות שלי כבר לא יכולות לקחת את זה. אני רוצה שתפסיקו לפלוש לחלומות ההקיץ שלי, תפסיקו לצוץ משום מקום ותפתיע אותי באותו כאב וכאב, שוב ושוב. אנא פשוט ארזו את התיקים והשאירו את ליבי, מכיוון שהמקום שעשיתם שם כבר לא מברך אתכם.

שברת אותי כשהשתמשת בי והשתמשת בי בגלל שהיית משועמם. משועממת מחייך היומיומיים, מאשתך המשעממת, מהעבודה המשעממת שלך. רגע ... הייתה לך אישה? למרבה המזל אני כבר לא מרגישה אשמה כשאני חושבת עליה, אני רק מרחמת עליה, שיש לה אותך לבעל, שהילדים שלך יגדלו עם שקרן ורמאות לאבא. רגע ... היו לך גם ילדים? אה כן, אז היו יותר אנשים בסיכון להיפגע מאשר רק אני כשהחלטת שמשעמם לך ושאתה זקוק לקצת כיף, אבל רק אי פעם חשבת על עצמך. או שאני צריך לומר, רק אי פעם חשבת עם הזין שלך.

אני לא מתיימר לעצמי שאי פעם אהבת אותי, כי אני יודע שמעולם לא עשית ולעולם לא היית עושה את זה, וכנראה שזה יפגע יותר אם לא היינו יכולים להיות ביחד אם נאהב אחד את השני. אבל הלב שלי עדיין רוצה שאעמיד פנים שאתה אוהב אותי, ולו מעט. לבי המסכן והשברירי שהתאהב בך לפני כל אותן שנים, וכבש לך, והתגעגע אלייך, וחשבתי שלעולם לא אראה אותך שוב.

לבי המסכן, השברירי, שעבר מאותה אהבה עצובה ונכזבת למצוא אותך שוב, ולדעת שאתה רוצה אותי הפעם. אותו לב עני ושביר היה פתאום עשיר וחזק, וגעגוע לשלך. אבל מעולם לא נתת לי את ליבך - לא חתיכה אחת ממנו. רק רצית לדפוק אותי, לדבר איתי על כל מה שאשתך לא רצתה לדון, ותהני איתי, אז הייתי בן זוגך במיטה, בן זוגך הרגשי, וחברך המהנה, ובכל זאת זרקת אותי משם כאילו לא הייתי כלום בסוף הכל.

תמיד אמרת 'זה מה שזה.' אבל כך הסתדרת עם לא לשים עלינו תווית ואיך שכנעת את עצמך שזה לא כל כך נורא לעשות משהו למשפחה שלך, או לי - זה שהכרת שאהב אותך כל כך הרבה שנים.

כששלחת לי הודעה פרטית בפייסבוק באותו יום הייתי צריך פשוט להתעלם ממנה או למחוק אותך. לבי לעולם לא יסלח למוח שלי על לחיצת כפתור התשובה. ולעולם לא אסלח לך ששברת אותי כך.

מאת סלינה חלם