תודה שעזבת אותי

פעם ראיתי משהו שמשך את תשומת ליבי ולא ידעתי למה. משהו שאני
המחשבה הייתה כל כך חשובה באותו הרגע, משהו שעלה עליי כאילו זה קרה לי.

באותו יום הלכתי לתחנת האוטובוס כמו כל יום. אבל באותו יום קמתי קצת יותר מוקדם והחלטתי לעזוב מיד, למרות שאני הולך להקדים לאוטובוס. חשבתי, מה לעזאזל, אני אחטוף כוס קפה ואסתובב; זה היה יום מקסים בכל מקרה.

אז הנה אני הייתי. לקחתי את הקפה שלי והנחתי את האוזניות שלי. חטפתי עשן והתיישבתי על הקיר הקטן שהיה חבוי בין השיחים. הו אלוהים, זה היה מקום כל כך טוב ליהנות ולהסתתר בו כשאתה לא רוצה שאף אחד יפריע לך. אתה יודע, למקרה שתפגוש מישהו בתחנת האוטובוס כשלא מתחשק לך לדבר כל כך.

ישבתי שם חצי שעה טובה. שתיתי קפה ומדי פעם הסתכלתי על האנשים שעוברים לידי כלאחר יד. תהיתי מה כולם עושים, לאן הם הולכים. כל כך התעניינתי בחייהם. אז בזמן ששיחקתי קצת בפרופיל פסיכולוגי, כשהסצנה ההיא אזכור לשארית חיי התרחשה. פתאום ראיתי מכונית קטנה ואפורה נוסעת לעבר תחנת האוטובוס במהירות גבוהה.

הנהג פגע בבלמים כל כך חזק שהצמיגים השאירו סימנים על הכביש. הדבר הבא שראיתי היה אישה כועסת מאוד מיהרה לצאת מהמכונית, טורקת את הדלת מאחוריה. היא פתחה את תא המטען, הוציאה שני תיקים ענקיים וזרקה אותם על המדרכה בכל גרם של כוחה. ואז יצא בחור מהמכונית שלה. זו סצנה שאזכור לשארית חיי. זו סצנה ששרדתי כאילו היא קרה לי.

אתה מבין, הוא יצא מהמכונית, נראה מסכן ושבור. הוא נראה כאילו אין לו סיבה לחיות. היא העיפה אותו מחייה, היא העיפה אותו מהמכונית שלה. והיא עזבה. היא עזבה בלי להביט לאחור.

אבל הרגע הזה, כשראיתי אותו לבד ונטוש, לכד אותי. אני לא אומר שזה לא הגיע. אולי הוא כן אבל איכשהו הייתי בצד שלו. איכשהו הוא קיבל את האהדה שלי.

vi a mamá y papá haciéndolo

לא היה לי מושג למה אני מחפשת אותו במצב הזה. אני לא יודע למה כל כך ריחמתי עליו. אבל משהו בתוכי התעורר. זה כאילו יכולתי להבין בדיוק איך הוא מרגיש. יכולתי להרגיש את הכאב והרגשתי אי נוחות ומפוחדת.

אבל אחרי כל כך הרבה שנים קרה לי משהו. אחרי כל כך הרבה שנים, סוף סוף הייתה לי תשובה לשאלה למה הרגשתי כל כך אמפתיה כלפי הבחור המסכן הזה שנשאר בתחנת האוטובוס.

אתה מבין, חייתי עם מתעלל. חייתי עם גבר שהשתמש בי בכל דרך אפשרית ולא יכולתי לעזוב אותו.

לא יכולתי להשתחרר מהשלשלאות שהוא החזיק אותי בהן. לא היה לי אף אחד ולא היה לי לאן ללכת. במשך כל כך הרבה שנים השלמתי עם עלבונות, עם צרחות ואיומים. במשך כל כך הרבה שנים, הסתובבתי סביבו על קליפות ביצים, כי אם אעשה משהו שהוא לא אוהב, הוא היה מתהפך. הוא ישתגע. התאמתי לחלוטין את חיי כך שיתאימו לו. למעשה, לא הייתי יותר אני במערכת היחסים הזו, זה היה רק ​​הוא והרצונות שלו.

והגרוע מכל היה שהוא טען שהוא אוהב אותי. הוא ניסה לשכנע אותי שאני לא לגמרי אני, שהשטן נכנס בי והוא חייב להוציא אותו. הוא ניסה לשכנע אותי שאני אדם רע אבל שאיכשהו זו לא אשמתי. הוא ניסה לגרום לי להאמין שכל מה שעשיתי לא בסדר וכל מה שהוא עשה, כל מילה פוגעת שהוא צרח עליי וכל עלבון שהוא נתן לי, היה נכון.

הוא היה מניח עליי המון דברים פוגעים כי 'זה בא לי' אבל הוא תמיד עשה את זה בצורה שהאמנתי שהוא המושיע שלי. הוא שלט בי כי הוא היה פוגע בי ומציע לי עזרה במקביל.

como le dices a un chico que lo amas

לפעמים פחדתי על החיים שלי. הוא היה משתגע וזורק דברים בבית. הוא ישבור דברים כי אמרתי משהו שהוא לא רצה לשמוע.

לאט לאט נמאס לי לבחור בקפידה את המילים שלי ולוותר על החלומות שלי בגלל שהייתה לו בעיה עם משהו, בגלל שהוא קינא או בגלל כל סיבה אחרת שאתה יכול לחשוב עליה. לאט לאט התחלתי להראות לו שאני רוצה את חיי בחזרה ואתם יכולים לדמיין את התגובה שלו כשהוא הבין שהאסיר הקטן שלו, הבובה שלו, מחליק לו מידיו.

ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק שנחצב עמוק במוחי. זה היה יום כמו כל יום אחר. היינו שלווים באותו יום כי לא נתתי לו סיבה להתעופף. כמובן, זה לא היה ערובה שהוא לא יעשה זאת. חזרתי מהעבודה והוא שם, יושב על הספה, לא עושה כלום, כמו תמיד.

מכיוון שהיה כל כך משועמם מהחיים שלו, הוא לקח את חיי לשחק איתם. הוא החליט לעשות לי מניפולציות ולהציק לי כי לא היה לו משהו יותר טוב לעשות. ראיתי את זה בעיניים שלו ברגע שנכנסתי הביתה. ראיתי את הכעס המודחק מסתתר מאחורי פרצוף אדיש.ידעתי שהיום הזה לא ייגמר בטוב עבורי וצדקתי.

ניסיתי להתחמק ממנו ולדבר איתו כמה שפחות. ידעתי שאם אעשה צעד אחד שגוי, הגיהנום יתפרץ. אז הייתי כל כך זהיר, שהייתי בלתי נראה בבית שלי. אבל זה לא הספיק, זה אף פעם לא היה.

כאשר מתעלל רוצה ליצור לך בעיה, כאשר הוא רוצה להלחיץ ​​אותך, הוא יעשה זאת. גם אם לא תיתן לו שום סיבה לעשות זאת, הוא יצור סיבה, מאפס. מכלום.

הכל התחיל בשאלה אחת בלבד. ידעתי לאן הוא הולך עם זה. הקנאה שלו הייתה כל כך מחליאה, שהיא כילתה את מוחו בכל פעם. אני יודע שלא היה לו מושג מה הוא אומר ומה הוא דונג. למעשה, אני מנחם את עצמי במחשבה הזו. אני פשוט לא יכול לקבל את העובדה שמישהו שאמור לאהוב אותך ומישהו שאתה אוהב בחזרה יכול לעשות לך משהו כזה בכוונה.

ואז התחילו הצרחות. צועקים. מקללים. עלבונות. כל הרפרטואר. פשוט עמדתי שם בלי דמעות לבכות. בכיתי אותם מזמן. עמדתי שם והקשבתי לכל מילה מגעילה שאתה יכול לחשוב עליה. רק התפללתי לאלוהים שהכל יסתיים בהקדם האפשרי.

אבל לא היה לזה סוף. אפילו כששתקתי, הוא הכריח אותי לדבר. הוא איים לנפץ את הדברים שלי, הוא איים להכות אותי ולהרוג אותי. אז הייתי חייב להיות חלק מההופעה הקטנה שלו. הייתי צריך לענות על השאלה שלו במתן התשובות שהוא רצה לשמוע.הייתי צריך להפוך למישהו אחר עד שהכל נגמר.

הוא תמיד איים שיעיף אותי מהדירה שלנו. הוא תמיד זרק את החפצים שלי בבית אבל הוא אף פעם לא העיף אותי החוצה. האמת, אף פעם לא חשבתי שיש לו את הביצים לעשות את זה. עד היום. עמדתי במסדרון, בחוסר תקווה הסתכלתי עליו אורז את הדברים שלי. לא הצלחתי להתקרב לחדר. לא יכולתי לדבר איתו. אפילו מצאתי את עצמי מתחנן בפניו שיאפשר לי להישאר.

אני יודע שזה כל כך פתטי. אישה בוגרת ועצמאית מתחננת למתעלל המזוין שלה להישאר. אבל באותו רגע לא היה לי אף אחד ולא היה לי לאן ללכת. הוא היה המקום ה'בטוח' היחיד שהכרתי. פחדתי ממה שעומד לפניי. פחדתי לעשות את הצעד הזה אל העתיד.

דחפנו אחד את השני במסדרון. אני מנסה להישאר והוא מנסה להעיף אותי החוצה. לא הייתי כל כך חזק ונפלתי והוא גרר אותי לרצפה. לעולם לא אשכח את הרגע שבו הוא סוף סוף פתח את הדלת החוצה ובעט החוצה את הדברים שלי. ידעתי שאני הבא בתור אבל לא נשאר לי כוח בגוף להילחם. אולי עשיתי והגוף שלי לא רצה להקשיב לי.

לעולם לא אשכח אותו דחף וגרר אותי החוצה בזמן שאחזתי במשקוף כאילו חיי תלויים בזה. אבל הוא עשה את זה. הוא דחף ובעט בי. הוא ירק לי בפרצוף. הוא נפטר ממני לנצח.

עכשיו אני יודע למה ריחמתי על הבחור ההוא בתחנת האוטובוס לפני כל כך הרבה שנים. אני יודע בדיוק איך הוא הרגיש. אולי הוא דפק משהו, אולי הוא לא. אולי זה הגיע ואולי לא. אבל אני והוא, היינו באותו בלגן. הלב שלי כאב אז כמו שהוא כואב היום.

לקחתי את הדברים שלי ויצאתי לתחנת האוטובוס. ישבתי בדיוק באותו מקום בשיחים שבו ישבתי לפני כל כך הרבה שנים. אף אחד לא יכול היה לראות אותי. אתה יודע, המקום המושלם כשאתה לא רוצה שאף אחד יפריע לך.

רק שהפעם לא היה לי לאן ללכת. לא הייתי צריך לתפוס את האוטובוס. היה לי את כל הזמן שבעולם ולא ידעתי מאיפה להתחיל ומה לעשות.

הדבר היחיד שידעתי עמוק בתוכי ובלב שלי הוא שהסיפור שלי לא נגמר שם. זה רק התחיל. עכשיו אני אבוד, פגוע ומבולבל. עכשיו, אני לבד ואין לי לאן ללכת. אבל לפחות אני פנוי. לפחות יש לי עוד הזדמנות להתחיל הכל מחדש.

vinagre de sidra de manzana historias de éxito en el embarazo